בעת שיצא צבא ישראל למלחמה, נשאר דוד בירושלים. לעת ערב ראה מגג ביתו אישה רוחצת, ״וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד״. היא בַּת שֶׁבַע אשת אוריה החתי. דוד לקחה, ותהר. דוד ניסה להסתיר את הדבר, וכשלא הצליח, כתב אל יוֹאָב שר הצבא להעמיד את אוריה במקום הקשה שבמלחמה ״וְנִכָּה וָמֵת״. אוריה נהרג, ודוד לקח את בת שבע לאישה.
״וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה'״. ה' שלח את נָתָן הנביא אל דוד, וזה סיפר לו משל: עשיר בעל צאן ובקר רב חמל על צאנו, ולקח את כבשת הרש היחידה להכין לאורחו. דוד חרה מאוד ואמר ״בֶּן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת״. אז אמר לו נתן ״אַתָּה הָאִישׁ״.
נתן הוכיח את דוד על אשר לקח את אשת אוריה והרגו בחרב בני עמון. דוד הודה מיד: ״חָטָאתִי לַה'״. נתן אמר ״גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת״, אך ניבא על צרות שיבואו מתוך ביתו. הילד שנולד מת, אך אחר כך נולד שלמה. הסיפור מלמד שגם המלך אינו מעל לחוק ולתוכחה.
פרשת דוד ובת שבע מציגה חטא של מלך שאינו מוסתר בתנ״ך, ואת אומץ הנביא נתן להוכיחו. ״אתה האיש״ הפך לסמל האחריות: איש אינו מעל למוסר, ותשובה אפשרית.