קֹרַח בן יצהר מבני לוי, עם דָּתָן וַאֲבִירָם בני ראובן ומאתיים וחמישים איש נשיאי עדה, קמו על משה ואהרן. אמרו: ״רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים... וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'״. משה שמע ״וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו״, ואמר לקורח ועדתו לקחת מחתות ולהקטיר קטורת למחר לפני ה', ״וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ״.
משה שלח לקרוא לדתן ואבירם, והם סירבו לעלות ואמרו ״לֹא נַעֲלֶה״. משה חרה מאוד. למחרת נקהלו קורח וכל העדה אל פתח אוהל מועד, וכבוד ה' נראה. ה' אמר להיבדל מן העדה. משה אמר: ״בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי... אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם״.
ככלותו לדבר, נבקעה האדמה תחת דתן ואבירם, ״וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם״, וירדו חיים שאולה. ואש יצאה מלפני ה' ואכלה את מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת. למחרת התלוננה כל העדה, ומגפה החלה, ואהרן רץ בקטורת ״וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים״ ותיעצר המגפה. לאות נבחר מטה אהרן שפרח שקדים.
מחלוקת קורח היא סמל למחלוקת ״שאינה לשם שמים״: ערעור על ההנהגה מתוך שאיפת כבוד. הסיפור מבחין בין ביקורת לגיטימית לבין מרד הרסני, ומדגיש את ערך הענווה.