לאחר צאת ישראל התחרט פרעה, ורדף אחריהם עם שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים. בני ישראל חנו על הים, וכשראו את מצרים נוסע אחריהם פחדו מאוד וצעקו אל ה', והתלוננו על משה. משה אמר להם ״אַל תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'... ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן״.
ה' אמר למשה ״מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ״, וציווהו לנטות את ידו על הים. עמוד הענן עבר מאחוריהם והבדיל בין מחנה מצרים למחנה ישראל. משה נטה את ידו, וה' הוליך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, ״וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם״. בני ישראל באו בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם.
המצרים רדפו אחריהם אל תוך הים. לפנות בוקר נטה משה את ידו, ״וַיָּשָׁב הַיָּם... וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם״. המים כיסו את הרכב ואת הפרשים, ולא נשאר בהם עד אחד. ישראל ראו את מצרים מת על שפת הים, ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״. אז שרו משה ובני ישראל את שירת הים ״אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה״, ומרים לקחה את התוף ויצאה בתופים ובמחולות.
קריעת ים סוף היא שיא הגאולה: ברגע של מבוי סתום ופחד, נפתחת דרך חדשה. השירה שאחריה מבטאת אמונה והכרת תודה, והפכה לאחד משיאי השבח בתנ״ך.