אַבְרָם, בנו של תרח, ישב בחרן. ה' פנה אליו בקריאה: ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, והבטיח לו: ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה״. אברם, בן שבעים וחמש שנה, שמע בקול ה'.
הוא לקח את שָׂרַי אשתו ואת לוֹט בן אחיו, ואת כל רכושם והנפש אשר עשו בחרן, ויצא ללכת ארצה כנען. אברם עבר בארץ עד מקום שכם, ושם נגלה אליו ה' ואמר: ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת״. אברם בנה שם מזבח לה', ונסע משם ההרה, ויט אהלו בין בית אל ובין העי, ובנה שם מזבח נוסף.
רעב כבד היה בארץ, וירד אברם מצרימה לגור שם. מפני יופיה של שרי חשש אברם לחייו, וביקש שתאמר כי אחותו היא. פרעה לקח את שרי אל ביתו, אך ה' ניגע אותו ואת ביתו נגעים גדולים. פרעה הבין את הדבר, השיב את שרי לאברם ושילחם עם כל רכושם. אברם עלה ממצרים אל הנגב, עשיר במקנה, בכסף ובזהב, וחזר אל המקום אשר בנה בו מזבח בראשונה.
״לך לך״ הוא סיפור על אמונה ועל נכונות לצאת אל הלא-נודע בעקבות קריאה. אברהם, ראשון האבות, מסמל את היכולת לעזוב את המוכר ולבנות דרך חדשה מתוך ביטחון.