בני ישראל נסעו במדבר וחנו ברפידים, ״וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם״. העם רב עם משה ואמר ״תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה״, ומשה השיב ״מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'״. העם צמא למים והתלונן: ״לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא״.
משה צעק אל ה' ״מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה, עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי״. ה' אמר לו לעבור לפני העם, לקחת עמו מזקני ישראל, ואת מטהו אשר הכה בו את היאור. ״הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם״.
משה עשה כן לעיני זקני ישראל, והמים יצאו מן הסלע. הוא קרא שם המקום ״מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״. הסיפור מייצג את שרשרת התלונות של דור המדבר, שבהן התנסה העם באמונו בה' ובמנהיגו.
מסה ומריבה מציג את משבר האמון של דור המדבר. השאלה ״היש ה' בקרבנו״ היא לב הניסיון: היכולת לבטוח גם במחסור. ה' עונה בחסד ומספק מים אף מן הסלע.