כשזקן שמואל, בקשו זקני ישראל ״שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם״. הדבר רע בעיני שמואל, וה' אמר לו ״לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם״, וציווהו להעיד בהם את ״מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ״ - את המחיר שיגבה מלך מן העם. אך העם התעקש.
שָׁאוּל בן קיש מבנימין, ״בָּחוּר וָטוֹב... מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם״, יצא לחפש את אתונות אביו, ובא אל שמואל הרואה. ה' גילה לשמואל מראש ״מָחָר... אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי״.
שמואל לקח פך שמן, יצק על ראש שאול ונשקו ואמר ״הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד״. אחר כך כינס שמואל את העם למצפה, ושאול נלכד בגורל, אך נחבא בכלים. כשמצאוהו והציגוהו, הריע כל העם ״יְחִי הַמֶּלֶךְ״. כך קם המלך הראשון בישראל, אך בהמשך נדחה שאול על אי-שמיעה בקול ה'.
המלכת שאול מציגה את המתח שבין מלכות בשר ודם למלכות ה'. הסיפור מזהיר מפני כמיהה עיוורת ל״ככל הגויים״, ומדגיש שמנהיגות אמת נמדדת בציות ובענווה.