וְהָיָ֕ה בַּאֲכׇלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַיהֹוָֽה׃

התורה קובעת: והיה באוכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳. חזקוני מעיר על הניקוד: הבי״ת בפתח והאל״ף בחטף פתח. על פי הפשט, הפסוק קובע את עיקרון מצוות חלה: בעת אכילת לחם הארץ, יש להפריש ממנו תרומה לה׳. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. כך הפסוק מציג את יסוד המצווה - שכאשר יאכלו ישראל מתבואת הארץ ויכינו ממנה לחם, חלה עליהם חובה להפריש חלק לה׳ בטרם יאכלו. הפרשה זו קושרת את מזון היום-יום של העם אל עבודת ה׳, ומלמדת שאף בפעולה הפשוטה של אפיית לחם יש ממד של קדושה ושל הכרה בכך שהתבואה ניתנה מאת ה׳.