כֹּ֚ל חֵ֣לֶב יִצְהָ֔ר וְכׇל־חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר־יִתְּנ֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה לְךָ֥ נְתַתִּֽים׃

הפסוק נותן לכהנים את ראשית התבואה - חלב יצהר, תירוש ודגן, הם השמן, היין והתבואה המשובחים. רש״י מבאר בקצרה ש״ראשיתם״ היא תרומה גדולה, החלק הראשון המופרש מן היבול. אבן עזרא מבאר ש״חלב יצהר״ הוא הנכבד והמובחר, שכן ״חלב״ כאן מציין את המשובח והמעולה, ו״יצהר״ עניינו שמן זית זך ונקי. המסר הוא שהכהנים מקבלים לא את השאריות אלא את מיטב היבול החקלאי - ראשית השמן, היין והתבואה. נתינה זו מבטאת הכרה במעמד הכהונה ובחשיבות עבודתם, שכן ישראל נותנים להם מן החלק המשובח ביותר של פרי אדמתם. זהו יסוד מתנות הכהונה הנוגעות לתוצרת החקלאית שבארץ.