וּמִ֨נְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֨ה עֶשְׂרֹנִ֜ים לַפָּ֣ר הָֽאֶחָ֗ד לִשְׁלֹשָׁ֤ה עָשָׂר֙ פָּרִ֔ים שְׁנֵ֤י עֶשְׂרֹנִים֙ לָאַ֣יִל הָֽאֶחָ֔ד לִשְׁנֵ֖י הָאֵילִֽם׃

הפסוק מפרט את המנחות של היום הראשון: שלושה עשרונים לכל אחד משלושה עשר הפרים, ושני עשרונים לכל אחד משני האילים. אונקלוס מתרגם כפשוטו את שיעורי המנחה. הפסוק קובע את מנחות הסולת המצורפות לקורבנות הרבים של היום הראשון: לכל פר שלושה עשרונים, ולכל איל שני עשרונים, לפי המספר הכולל של הפרים והאילים. שיעורים אלו קבועים כמו בשאר המוספים, אך כאן הם מוכפלים במספר הבהמות הרב. המנחה מלווה כל קורבן ומשלימה אותו. הפסוק ממשיך את פירוט מוסף היום הראשון של סוכות ומוסיף את רובד המנחות. מכיוון שמספר הקורבנות גדול, גם כמות הסולת הנדרשת רבה. פירוט מדוקדק זה, המונה את שיעור המנחה לכל פר ולכל איל בנפרד, מבטא את חשיבות הדיוק בעבודת המקדש. כך נשמר היחס הקבוע בין כל קורבן למנחתו, גם במוסף הגדול והמרובה של החג.