וְעִשָּׂרוֹׄן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר כְּבָשִֽׂים׃

הפסוק משלים את שיעורי המנחה של היום הראשון: עישרון עישרון לכל כבש מן ארבעה עשר הכבשים. אונקלוס מתרגם כפשוטו שעישרון אחד לכל כבש. חזקוני מעיר על הניקוד, שיש נקודה על ״ועשרון״. הפסוק קובע את מנחת הכבשים ביום הראשון: לכל אחד מארבעה עשר הכבשים מצורף עישרון סולת. בכך מושלם פירוט המנחות של מוסף היום הראשון - שלושה עשרונים לכל פר, שניים לכל איל ואחד לכל כבש. שיעור העישרון לכבש הולם את גודלו. פירוט זה ממשיך את הדיוק המאפיין את עבודת הקורבנות. חזקוני מוסיף הערה על סימן מסורתי בניקוד המילה. הפסוק מבהיר שגם במוסף הגדול של החג נשמר אותו יחס קבוע של מנחות. כך מסתיים פירוט המנחות של היום הראשון, ולאחריו יבוא פירוט קורבן החטאת המשלים את מוסף היום, בטרם יעבור הכתוב לפרט את קורבנות שאר ימי החג ההולכים ומתמעטים.