וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃ {ס}

הפסוק מוסיף שעיר עיזים אחד לחטאת, מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכה. אונקלוס מתרגם כפשוטו. חזקוני מבאר ש״ונסכה״ מוסב על נסכי היין של החג ועל נסכי המנחה של עולת התמיד. הפסוק קובע את קורבן החטאת של היום הראשון: שעיר עיזים הבא בנוסף לעולת התמיד הקבועה. שעיר החטאת חוזר בכל אחד מימי החג, ומצטרף לעולות המרובות ולמנחותיהן. חזקוני מבהיר את משמעות ״ונסכה״ ואת התייחסותה לנסכי היין. הפסוק משלים את מוסף היום הראשון בהוספת החטאת, ומדגיש שכל הקורבנות באים מלבד עולת התמיד היומית. כך כולל מוסף כל יום מימי סוכות עולות רבות, מנחותיהן, נסכיהן וקורבן חטאת, והכול בנוסף לעבודת התמיד הקבועה. הפסוק חותם את פירוט היום הראשון, ומכאן ואילך יפרט הכתוב את קורבנות שאר הימים, שבהם מספר הפרים הולך ופוחת בהדרגה מדי יום.