וְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם מִ֨ן־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדְע֖וּ מִשְׁכַּ֣ב זָכָ֑ר כׇּל־נֶ֕פֶשׁ שְׁנַ֥יִם וּשְׁלֹשִׁ֖ים אָֽלֶף׃

הכתוב מונה גם את נפש האדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר - הבתולות שהוחיו - וסך כולן שנים ושלושים אלף. אונקלוס מתרגם את המספר. פסוק זה משלים את רשימת השלל: לצד הבהמות נמנות גם השבויות שנותרו בחיים לאחר שהומתו הנשים שידעו איש. מספרן נכלל בחלוקה ובהפרשת המכס כשאר השלל. אין כאן ריבוי מפרשים, והפשט ברור: מניין הנפשות האנושיות שנשבו וניתנו לחלוקה, כחלק ממערכת החשבון המדוקדקת של הפרק. הזכרתן בפירוש מדגישה שגם השבויות נכללו במסגרת המסודרת של חלוקת השלל בין הלוחמים לעדה.