בְּמִדְבַּר ל״א · ל״ו

וַתְּהִי֙ הַֽמֶּחֱצָ֔ה חֵ֕לֶק הַיֹּצְאִ֖ים בַּצָּבָ֑א מִסְפַּ֣ר הַצֹּ֗אן שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹשִׁ֣ים אֶ֔לֶף וְשִׁבְעַ֥ת אֲלָפִ֖ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב עובר לפרט את המחצית שנפלה בחלק היוצאים לצבא: מספר הצאן שלוש מאות שלושים ושבעה אלף וחמש מאות. הרמב״ן מבאר שהכתוב הוצרך לפרט כמה המחצית וכמה המכס, כדי להודיע דבר מסוים על הזמן שעבר מיום שלקחו את המלקוח עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו את המכס. הפירוט מראה שחצי מכלל הצאן - שבמקורו היה שש מאות שבעים וחמישה אלף - הגיע ללוחמים. מכאן יחושב המכס לה׳: אחד מכל חמש מאות. פסוק זה פותח את החלק השני של החשבון, שבו נמנית מחצית הלוחמים בנפרד ממחצית העדה, לצורך חישוב המכס המדויק.
מבוסס על רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוַת פַלְגוּתָא חוּלַק גוּבְרַיָא דִנְפָקוּ לְחֵילָא מִנְיַן עָנָא תְּלַת מְאָה וּתְלָתִין וּשְׁבַע אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא - הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לַפְּרָט הַזֶּה שֶׁיַּזְכִּיר כַּמָּה הַמֶּחֱצָה וְכַמָּה הַמֶּכֶס, לְהוֹדִיעַ כִּי מִן הַיּוֹם שֶׁלָּקְחוּ הַמַּלְקוֹחַ הַזֶּה עַד שֶׁמָּנוּ אוֹתוֹ וְחָצוּ אוֹתוֹ וְהִפְרִישׁוּ מִמֶּנּוּ הַמֶּכֶס וּנְתָנוּהוּ לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, מִכָּל הַמִּקְנֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה לֹא מֵת אֶחָד, וְזֶה נֵס. וְכֵן בְּמֶחֱצַת הָעֵדָה לַלְוִיִּם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל