מואב. זוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה צְנוּעָה פֵּרְשָׁה שֶׁמֵּאָבִיהָ הוּא, אֲבָל צְעִירָה קְרָאַתּוּ בְלָשׁוֹן נְקִיָּה, וְקִבְּלָה שָׂכָר בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בִּבְנֵי עַמּוֹן אַל תִּתְגָּר בָּם (דברים ב') - כְּלָל, וּבְמוֹאָב לֹא הִזְהִיר אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלָּחֵם בָּם, אֲבָל לְצַעֲרָן הִתִּיר לוֹ:
וִילִידַת רַבְּתָא בַּר וּקְרַת שְׁמֵהּ מוֹאָב הוּא אֲבוּהוֹן דְמוֹאָבָא עַד יוֹמָא דֵין
מואב. כמו מאב,
וטעם עד היום, שלא התערב עמם גוי זר, או זה הדבר ידוע עד היום:
עד היום - בימי משה. וכן כל עד היום עד ימי הסופר שכתב את הדבר.
וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי. לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרוּ מֵאָדָם בִּלְתִּי הָגוּן:
הוּא אֲבִי מוֹאָב. הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן. שֶׁיָּרְשׁוּ אֶרֶץ, כִּי מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה כַּוָּנַת הַנָּשִׁים רְצוּיָה, הָיָה זַרְעָם לִשְׁנֵי גּוֹיִם יוֹרְשֵׁי אַבְרָהָם בִּקְצָת, כְּאָמְרָם (משלי ג:ו) "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" אֲפִילוּ לִדְבַר עֲבֵרָה (נזיר כג).