בְּרֵאשִׁית כ״ד · י״ז

וַיָּ֥רׇץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

העבד רץ לקראתה ואומר: הגמיאיני נא מעט מים מכדך. רש״י מבאר ש״הגמיאיני״ הוא לשון גמיעה, ושהעבד רץ לקראתה מפני שראה שהמים עלו לקראתה. הרמב״ן מביא את המדרש שכאשר ראו המים את רבקה מיד עלו, וזה סימן ברכה. בעל אור החיים מבאר שהעבד המעיט בבקשתו מן התנאי המקורי - ביקש רק גמיעה מועטת ולא שהיא תטה את כדה - מפני שראה את סימן עליית המים וחשש להיכשל בתנאים. העבד פונה לרבקה בבקשה צנועה של מעט מים, כדי לבחון אם תתגלה בה מידת החסד שקיווה לה.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וירץ העבד לקראתה. לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ (בראשית רבה):

הגמיאיני נא. לְשׁוֹן גְּמִיעָה, הומיי"ר בלע"ז:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּרְהַט עַבְדָּא לִקְדָמוּתַהּ וַאֲמַר אַשְׁקִינִי (נ''י אַטְעֵמְנִי) כְעַן זְעֵיר מַיָּא מִקּוּלְתִיךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ד:י"ז) לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':ה') "וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל", כָּל הַנָּשִׁים יוֹרְדוֹת וּמְמַלְּאוֹת מִן הָעַיִן, וְזוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אָמַר לָהּ הקב"ה, אַתְּ סִימַן בְּרָכָה לְבָנַיִךְ. נִרְאֶה שֶׁדִּקְדְּקוּ כֵן מִלְּשׁוֹן "וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל", שֶׁלֹּא אָמַר "וַתִּשְׁאַב וַתְּמַלֵּא" וְנַעֲשָׂה לָהּ הַנֵּס בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, כִּי אַחֲרֵי כֵן כָּתוּב "וַתִּשְׁאַב", וְהָעֶבֶד כְּשֶׁסִּפֵּר לָהֶם אָמַר (בראשית כ"ד:מ"ה) "וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב", אוּלַי לֹא יַאֲמִינוּ:

מקור: ספריא · CC BY

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הַגְמִיאִינִי נָא וְגוֹ׳. הִנֵּה הִמְעִיט מִמַּה שֶׁהִתְנָה לִשְׁאוֹל, כִּי הוּא אָמַר אוֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְעַתָּה אָמַר הַגְמִיאִינִי פֵּירוּשׁ לְשׁוֹן גְּמִיעָה, גַּם אָמַר מְעַט, גַּם לֹא אָמַר שֶׁתַּטֶּה הִיא כַדָּהּ לְהַשְׁקוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הִתְנָה. טַעְמוֹ הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ:ס) שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ, וְסִימָן זֶה הוּא מוּבְהָק שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בִּבְנוֹת הַכְּנַעֲנִי כִּי אִם בְּזֶרַע בָּרוּךְ וְקָדוֹשׁ כְּאַבְרָהָם, גַּם מַזָּלוֹ הֶרְאָהוּ כִּי הִיא זֹאת, לָזֶה הָיָה יָרֵא עַל הַתְּנָאִים שֶׁהִתְנָה שֶׁמָּא לֹא תְּקַיֵּים אוֹתָם וְנִמְצָא הוּא מַפְסִיד מְבֻקָּשׁוֹ עַל יְדֵי תְּנָאוֹ, לָזֶה הָיָה מְמַעֵט בְּכָל הָאֶפְשָׁרִיּוּת בִּתְנָאָיו כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָקֵל בְּעֵינֶיהָ לַעֲשׂוֹתָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל