וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֙יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת׃

עד אם כלו. הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר, אִם כִּלּוּ דַי סִפּוּקוֹן, שֶׁזּוֹ הִיא גְּמַר שְׁתִיָּתָן, כְּשֶׁשָּׁתוּ דֵּי סִפּוּקָן:

וְשֵׁיצִיאַת לְאַשְׁקָיוּתֵהּ וַאֲמֶרֶת אַף לְגַמְלָךְ אַמְלֵי עַד דִּי סַפְקוּן לְמִשְׁתֵּי

וַתְּכַל לְהַשְׁקוֹתוֹ וַתֹּאמֶר. הִמְתִּינָה לְדַבֵּר עַד שֶׁיִּכְלֶה לִשְׁתּוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין מְשִׂיחִין בִּסְעוּדָה שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֵשֶׁט (תענית ה).

וַתְּכַל לְהַשְׁקוֹתוֹ. הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וַיְכַל לִשְׁתּוֹת״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהָיְתָה הִיא מְקָרֶבֶת לוֹ הַמַּיִם לִשְׁתּוֹת עַד סוֹף הַשְּׁתִיָּה, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ הוּא לִטְרוֹחַ בְּהַטָּיַת מַיִם אֵלָיו.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁחָשְׁשָׁה עָלָיו לְצַד שֶׁהָיָה עָיֵף בַּדֶּרֶךְ, וְהַפְלָגַת הַשְּׁתִיָּה תַּזִּיק, וְהִיא הַצַּדֶּקֶת שִׁעֲרָה בְּדַעְתָּהּ שִׁעוּר שֶׁיַּסְפִּיק לִשְׁתִיָּתוֹ, וְלֹא רָצְתָה לְהוֹסִיף לוֹ לְבַל יִסְתַּכֵּן, כִּי הֶעָיֵף לֹא יְשַׁעֵר בִּשְׁתִיָּתוֹ בְּעֵת צִמְאוֹנוֹ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַחְשׁוֹב כִּי לְצַד הַמְעָטַת הַטּוֹרַח נִתְכַּוְּנָה לָזֶה, אָמְרָה אֵלָיו גַּם לִגְמַלֶּיךָ וְגוֹ׳ עַד אִם כִּלּוּ, וְלֹא אֶתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּהַשְׁעָרַת הַהִסְתַּפְּקוּת. הָא לָמַדְתָּ כִּי לְצַד רַחְמָנוּת וְאַהֲבָה נִתְכַּוְּנָה אֵלָיו כַּטַּעַם הַנִּזְכָּר.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מ.) בְּפָסוּק (דברים יא:טו) ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתְּךָ״ וְגוֹ׳, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהַקְדִּים לָתֵת מָזוֹן לִבְהֶמְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ אֶת עַצְמוֹ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי דַּוְקָא דְּאֵין כָּאן סַכָּנָה אוֹ צַעַר, אֲבָל בְּסַכָּנָה אוֹ בְּשֶׁיֵּשׁ צַעַר, קוֹדֶם יֵשׁ לָחוּשׁ לְצַעֲרוֹ וְאַחַר כָּךְ בְּהֶמְתּוֹ. וְלָזֶה כְּשֶׁשָּׁאַל הָאִישׁ ״הַגְמִיאִינִי מְעַט״, הִרְגִּישָׁה הַצַּדֶּקֶת כִּי צָמֵא לַמַּיִם הָיָה וּמִצְטַעֵר הָיָה, לָזֶה אָמְרָה לוֹ ״שְׁתֵה״. וּכְשֶׁנָּתְנָה לוֹ שִׁעוּר שֶׁשִּׁעֲרָה כִּי וַדַּאי אֵין כָּאן חֲשַׁשׁ לְצַעַר הַצָּמָא, ״וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב״, כִּי בְּגֶדֶר זֶה שֶׁאֵינְךָ מִצְטַעֵר אוֹתָם צָרִיךְ לְהַקְדִּים. וְהוּא שֶׁסָּמַךְ הַכָּתוּב לְ״וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ״ ״וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ עַד אִם כִּלּוּ, פֵּרוּשׁ: לֹא אֲשַׁעֵר לָהֶם כְּפִי הָאוּמְדְּנָא, אֶלָּא אַשְׁקֶה וְלֹא אֶשָּׂא יָדִי עַד שֶׁאֶרְאֶה שֶׁמַּיִם לִפְנֵיהֶם וְאֵינָם שׁוֹתִים, וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת.