בְּרֵאשִׁית כ״ד · ה׳

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃

במילים פשוטות

העבד שואל: אולי לא תרצה האישה ללכת אחריי אל הארץ הזאת - האם עליי להשיב את בנך אל הארץ שיצאת ממנה? הרמב״ן מבאר שכוונת העבד היא לאותה אישה שראויה ליצחק, שאולי היא לא תסכים לבוא. הספורנו מוסיף שהעבד תהה מה יעשה אם ישבע לקחת אישה משם והיא לא תחפוץ לבוא, שאז עלול יצחק להתחייב ללכת לשם בעצמו. חזקוני מסביר ש״ההשב אשיב״ נקרא לשון השבה אף שיצחק מעולם לא היה שם, מפני שאברהם היה שם. העבד מברר מראש את גבולות שליחותו במקרה שהאישה תסרב לבוא.
מבוסס על רמב״ן, ספורנו, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לֵהּ עַבְדָא מָאִים לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַתְרַי לְאַרְעָא הָדָא הַאֲתָבָא אָתֵיב יָת בְּרָךְ לְאַרְעָא דִּי נְפַקְתָּא מִתַּמָּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אולי. ימצא על טעמים רבים, וכן "אולי יעשה זרים" (הושע ח ז)

נפתח ה"א הֶהָשֵב בפתח קטן בעבור שיש ה"א הבנין קמוץ, ואילו נפתח בפתח גדול היה כבד על הלשון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְטַעַם אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֲדַבֵּר בָּהּ מִכָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר שָׁם, אוֹ הָרְאוּיָה לְיִצְחָק:

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ההשב אשיב את בנך - אל ארץ אבותיך ואף על פי שזרעו של אברהם לא היה שם קורא אותו השבה, הואיל והיה אברהם שם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם. שֶׁמָּאַסְתָּ אֶת הַמָּקוֹם, וְהִנֵּה אִם אֶשָּׁבַע לָקַחַת אִשָּׁה מִשָּׁם לֹא תַחְפֹּץ הִיא לָבֹא הֵנָּה, אֶשְׁעַבֵּד אֶת בִּנְךָ לִשְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, וְיִתְחַיֵּב לָלֶכֶת שָׁם, וְאִם לֹא יֵלֵךְ יִבְגֹּד בְּאֵשֶׁת נְעוּרָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ההשב אשיב את בנך אעפ״‎י שמעולם לא בא יצחק לשם מאחר שאליעזר ישוב קרי ליה שיבה גבי יצחק כמו שמצינו ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה ואעפ״‎י שמעולם לא היתה שם רות קורא בה לשון שיבה, לפי שלגבי נעמי ההולכת עמה הויא שיבה גמורה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל