החמדת. הַנְּקִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ דָּכְיָתָא, דָּ"אַ שֶׁחָמַד אוֹתָן מִן נִמְרוֹד:
אשר אתה בבית. וַהֲלֹא כַמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ, וְהוּא מַפְקִיד אֵצֶל אִמּוֹ? אֶלָּא שֶׁהָיָה בָקִי בְמַעֲשֵׂיהֶן וְחוֹשְׁדָן:
וּנְסִיבַת רִבְקָה יָת לְבוּשֵׁי עֵשָׂו בְּרַהּ רַבָּא דָּכְיָתָא דִּי עִמַּהּ בְּבֵיתָא וְאַלְבִּישַׁת יָת יַעֲקֹב בְּרַהּ זְעֵירָא
עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדוֹל וְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן לְהַפְלִיג בְּעִנְיַן הַצַּדֶּקֶת, כִּי הַמִּנְהָג בַּמּוֹלִידִים לְהַכִּיר אֶת הַבְּכוֹר בִּבְרָכָה וּבְכָבוֹד וּבְמַתָּן, וְהִיא מִדַּעְתָּהּ צִדְקַת הַקָּטָן וְרִשְׁעַת הַגָּדוֹל תִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל הַטֹּרַח הַזֶּה לְהַעֲבִיר הַבְּרָכָה וְהַכָּבוֹד מִן הַגָּדוֹל אֶל הַקָּטָן. וְכֵן יֹאמַר לְמַטָּה (בראשית כ"ז:מ"ב) "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן":
החמודות - שהיה עובד בהן אביו בשעת אכילה.
החמדת נאים וחדשים שמתכבד בהן בפני הבריות ומשמש בהן בפני אביו ולפיכך הריחן יצחק שהרי בגדים חדשים ריח הצבע נודף. ד״א החמדת שהיה לובש אותם כשהיה יוצא השדה לצוד ציד והיו נודפים ריח השדה, והאילנות כדכתיב וירח את ריח בגדיו ויאמר וגו׳ כריח השדה ואותו היום לא לבשם עשו כשהלך לצוד ציד.
החמדת מצינו בבגדים בלשון נקבה ובגדיו לא תשרפנה.
וַתַּלְבֵּשׁ וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: הֲלָמָתָם עָלָיו בְּתִקּוּן הַלְּבִישָׁה, הֲגַם שֶׁהָיוּ גְּדוֹלִים תִּקְּנָתָם לַקָּטָן.
