וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃

ואנכי לא ידעתי. שֶׁאִם יָדַעְתִּי, לֹא יָשַׁנְתִּי בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כָּזֶה:

וְאִתְּעַר יַעֲקֹב מִשִּׁנְתֵּהּ וַאֲמַר בְּקוּשְׁטָּא (אִית) יְקָרָא דַיְיָ שָׁרֵי בְּאַתְרָא הָדֵין וַאֲנָא לָא הֲוֵיתִי יְדָע

אכן יש ד'. הטעם בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים ולא אוכל לפרש למה זה כי סוד מופלא הוא:

אכן יש ה' במקום - לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן שהוא מקום חול, אך כן הוא שהוא מקום קודש. וכן כל אכן שבמקרא אך כן ולא כמו שהייתי סבור. וכן: אכן נודע הדבר.

אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם מוּכָן לִנְבוּאָה, מֵאַחַר שֶׁרָאִיתִי בּוֹ מַרְאָה כָּזֹאת בִּלְתִּי שֶׁאֶתְכַּוֵּן לִנְבוּאָה, כִּי אָמְנָם יִשְׁתַּנּוּ תְּכוּנוֹת מְשַׁמְּשֵׁי הָעֶצֶם הַשִּׂכְלִי הַמִּתְנַבֵּא כְּפִי הִשְׁתַּנּוּת הָאָרֶץ וְהָאֲוִיר, כְּאָמְרָם (בבא בתרא קנח:) אֲוִירָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים׃

וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. שֶׁאִלּוּ יָדַעְתִּי הָיִיתִי מֵכִין עַצְמִי לַנְּבוּאָה וְלֹא כֵּן עָשִׂיתִי.

אָכֵן יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ׳. הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְשׁוֹן מָקוֹם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה מִקְדָּשִׁים. כְּנֶגֶד מִקְדָּש רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁרְתָה שָׁם הַשְּׁכִינָה וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָדְעוּ אֶת ה׳, כִּי אַחַר גִּלּוּלֵיהֶם לִבָּם הָלַךְ, אָמַר כָּאן ״אָכֵן יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי״. כְּנֶגֶד בַּיִת שֵׁנִי נֶאֱמַר ״מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים״, כִּי יָדוּעַ שֶׁבְּבַיִת שֵׁנִי הָיָה מוֹרָא מִקְדָּש עַל כָּל הָעַמִּים, כִּי אֲפִלּוּ אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן הָיָה מִתְיָרֵא לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד, וְהָיָה קָם עַל רַגְלָיו מִפְּנֵי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אַף עַל פִּי שֶׁחָסְרוּ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים עִקָּרִיִּים: הַשְּׁכִינָה, וְהַנְּבוּאָה, וְאָרוֹן, וְאוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ כִּי אִם הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא בֵּית אֱלֹהִים. עַל זֶה אָמַר כָּאן ״אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים״, כִּי בְּבַיִת רִאשׁוֹן נִרְאֶה לָהֶם ה׳ עַיִן בְּעַיִן, עַד אֲשֶׁר הָיוּ מַרְאִין עַל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ לֵאמֹר ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ״ (שמות טו:ב), ״הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה״ (ישעיהו כה:ט). אֲבָל בְּבַיִת שֵׁנִי ״אֵין זֶה״, וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ כִּי אִם הַשֵּׁם שֶׁהוּא בֵּית אֱלֹהִים. כְּנֶגֶד בַּיִת שְׁלִישִׁי אָמַר ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל, וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה״, כְּאִלּוּ לֹא נֶעֱקַר מִמֶּנּוּ שֵׁם לוּז אַחַר שֶׁנֶּחֱרַב לְאַחַר בִּנְיָנוֹ. אֲבָל לֶעָתִיד יִהְיֶה בִּנְיָנוֹ נִצְחִי, כִּי קְרִיאַת הַשֵּׁם מוֹרֶה עַל הַקִּיּוּם הַנִּצְחִי, ״וְזֶה שְּׁמוֹ לְעוֹלָם״ (שמות ג:טו), וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מח:לה) ״וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה׳ שָׁמָּה״. פֵּרֵשׁ הָרַדַ״ק שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יָסוּר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מִתּוֹכָהּ.

וְכֵן בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְשׁוֹן מָקוֹם, כְּנֶגֶד בַּיִת רִאשׁוֹן אָמַר, ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשָּׁמֶשׁ״, יַעַן כִּי לֹא אָרְכוּ לָהֶם שָׁם הַיָּמִים כִּי אִם כְּשִׁעוּר לִינָה אַחַת, זֶה שִׁבְתָּם הַבַּיִת מְעָט, רֶמֶז לְקוֹצֶר זְמַן עֲמִידַת הַבַּיִת בִּקְדֻשָּׁתוֹ, עַד כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי ״שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ אָסְפוּ נָגְהָם״ (יואל ב, י), וּלְמַעְלָה בֵּאַרְנוּ עִנְיַן שְׁקִיעָתוֹ שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם זְמַנָּהּ, רֶמֶז לִשְׁקִיעַת שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם הַזְּמַן הַקָּצוּב. כְּנֶגֶד בַּיִת שֵׁנִי אָמַר, ״וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם״, כִּי כֵן נֶאֱמַר בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי ״וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה״ וְגוֹ׳ (זכריה ד, ז), וּמֵאַבְנֵי וְלֹא כָּל אַבְנֵי, כִּי חָסְרוּ אַבְנֵי הַלּוּחוֹת וְאַבְנֵי אוּרִים וְתֻמִּים. כְּנֶגֶד בַּיִת הַשְּׁלִישִׁי אָמַר, ״וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא״, כִּי כַּאֲשֶׁר רָאָה הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי בְּבִנְיָנוֹ וְנִצְחִיּוּתוֹ, אָז שָׁכַב וְעָרְבָה שְׁנָתוֹ, לֵאמֹר ״זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד״, לְאַפּוֹקֵי בִּשְׁנֵי בָּתִּים רִאשׁוֹנִים לֹא נָחוּ מֵאוֹיְבֵיהֶם.

וַיִּיקַץ וְגוֹ׳ אָכֵן וְגוֹ׳ וְאָנֹכִי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ אָכֵן, שֶׁנִּרְאֶה כִּי נִתְגַּלָּה לוֹ הַנֶּעְלָם. עוֹד מַה תְּמִיהָא זוֹ וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁצָּרִיךְ הוּא לָדַעַת כָּל נִסְתָּר?

וְיִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין צא:) ״כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״ - שָׁקְעָה לוֹ שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ לִשְׁכַּב שָׁם בְּבֵית מָלוֹן הַמְאֻשָּׁר, וְיַעֲקֹב לֹא הִרְגִּישׁ טַעַם הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ. לָזֶה כְּשֶׁבָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן, אָז הֻכַּר לוֹ הַנִּסְתָּר טַעַם הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, וְהוּא אָמְרוֹ ״אָכֵן יֵשׁ ה׳״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה הֶעֱרִיב הַשֶּׁמֶשׁ לְצֹרֶךְ שְׁכִיבָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

וְאָמְרוֹ יֵשׁ ה׳ פֵּרוּשׁ שָׁם הוּא מָקוֹם שֶׁבּוֹ ה׳ מָצוּי תָּמִיד יוֹתֵר מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת, וַאֲשֶׁר לָזֶה רָצָה ה׳ לְדַבֵּר אִתּוֹ שָׁם מִדֵּי עָבְרוֹ שָׁמָּה, וְאָמַר ״וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי״ קוֹדֶם טַעַם הַדָּבָר, כִּי אִם הָיָה יוֹדֵעַ הָיָה מֵכִין עַצְמוֹ לַנְּבוּאָה, כִּי הַנְּבוּאָה צְרִיכָה הֲכָנָה כַּיָּדוּעַ. וְאֶפְשָׁר אִם הָיָה מֵכִין עַצְמוֹ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּהָקִיץ וְלֹא בַּחֲלוֹם יְדַבֵּר בּוֹ, וְלָזֶה מִתְאוֹנֵן עַל מַה שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיל עַל דָּבָר. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ: וְאִם יָדַעְתִּי לֹא יָשַׁנְתִּי בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, עַד כָּאן. וְאִם לָזֶה לְבַד נִתְכַּוֵּן נֹאמַר אֵלָיו וְאִם לֹא יָשַׁנְתָּ לֹא הָיִיתָ חוֹלֵם חֲלוֹם נְבוּאִי בְּכָל הַהַבְטָחוֹת, וּבְהֶכְרֵחַ לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בְּמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.