וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃

כי אם בית אלהים. אָ"רַ אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא, הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְאֶמְצַע שִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ, שֶׁבְּאֵר שֶׁבַע עוֹמֵד בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל יְהוּדָה, וִירוּשָׁלַיִם בִּצְפוֹנָהּ, בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וּבֵית אֵל הָיָה בַּצָּפוֹן שֶׁל נַחֲלַת בִּנְיָמִין, בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין בִּנְיָמִין וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף; נִמְצָא סֻלָּם שֶׁרַגְלָיו בִּבְאֵר שֶׁבַע וְרֹאשׁוֹ בְּבֵית אֵל מַגִּיעַ אֶמְצַע שִׁפּוּעוֹ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם; וּכְלַפֵּי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה, וְאָמְרוּ יַעֲקֹב קְרָאָהּ לִירוּשָׁלַיִם בֵּית אֵל וְזוֹ לוּז הִיא וְלֹא יְרוּשָׁלַיִם, וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן? אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין, שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יְהַב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ? אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה; וּקְרָא מוֹכִיחַ וַיֵּלֶךְ חָרָנָה; כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ. הַאי בֵּית אֵל לֹא הַסָּמוּךְ לָעַי אֶלָּא לִירוּשָׁלַיִם, וְעַל שֵׁם יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים קְרָאוֹ בֵּית אֵל, וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ אַבְרָהָם, וְהוּא שָׂדֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ יִצְחָק, כְּדִכְתִיב לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה; דְּהָכִי אָמְרִינַן בִּפְסָחִים "אֶל הַר ד' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" - מַאי שְׁנָא יַעֲקֹב? אֶלָּא לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁקְּרָאוֹ הַר, דִּכְתִיב בְּהַר ד' יֵרָאֶה, וְלֹא כְּיִצְחָק שֶׁקְּרָאוֹ שָׂדֶה, דִּכְתִיב לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, אֶלָּא כְּיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ בַּיִת (עַ"כַּ פֵּרַשִׁ"י מְדֻיָּק):

מה נורא. תַּרְגּוּם מַה דְּחִילוּ אַתְרָא הָדֵין, דְּחִילוּ שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ סוּכְלְתָנוּ וּכְסוּ לְמִלְבָּשׁ:

וזה שער השמים. מְקוֹם תְּפִלָּה לַעֲלוֹת תְּפִלָּתָם הַשָּׁמַיְמָה. וּמִדְרָשׁוֹ, שֶׁבֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַטָּה:

וּדְחִיל וַאֲמַר מָה דְחִילוּ אַתְרָא הָדֵין לֵית דֵּין אֲתַר הֶדְיוֹט אֶלָהֵין אֲתַר דְּרַעֲוָא בֵהּ מִן קֳדָם יְיָ וְדֵין תְּרַע קֳבֵל שְׁמַיָּא

כי אם בית אלהים. שיתפלל אדם בו בשעת צרכו ותשמע תפלתו כי המקום נבחר, ורבים יתמהו איך הקים יעקב מצבה והנה שכחו כי י"ב מצבות הקים משה והכתוב לא אסר לשום מצבה לשם, רק אמר "לא תקים לך מצבה אשר שנא" (דבר' טז כב), ובגעתי אל מקומו אפרשנו:

כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא שַׁעַר לַעֲלוֹת מִשָּׁם הַתְּפִלּוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת לַשָּׁמַיִם. וְכָתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ח:י"ז), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם ר' יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא (ב"ר סט ה), הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁבְּאֵר שֶׁבַע עוֹמֵד בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בִּצְפוֹנוֹ, בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וּבֵית אֵל הָיָה בַּצָּפוֹן שֶׁל נַחֲלַת בִּנְיָמִין, בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין בִּנְיָמִין וּבֵין בְּנֵי יוֹסֵף, נִמְצָא סֻלָּם רַגְלָיו בִּבְאֵר שֶׁבַע וְרֹאשׁוֹ בְּבֵית אֵל מַגִּיעַ שִׁפּוּעוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלִָם. וְשֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (חולין צא) צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי, וְעוֹד אָמְרוּ (פסחים פח) יַעֲקֹב קְרָאוֹ בֵּית אֵל, וְזוֹ לוּז הִיא וְלֹא יְרוּשָׁלִָם, וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְכָאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּשְׁחִיטַת חֻלִּין (חולין צא), שֶׁבָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם". וְאִם תֹּאמַר כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוּהוּ שָׁם, אִיהוּ לָא יְהַב דַּעְתֵּהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ, אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (שם), וּקְרָא מְסַיֵּעַ לָן, "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה", כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ, יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהֱדַר וְחָזַר עַד בֵּית אֵל, קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא עַד בֵּית אֵל. כָּל אֵלּוּ דִּבְרֵי הָרַב, וְלֹא נִרְאֶה לִי כְּלָל, שֶׁאֵין קְפִיצַת הָאָרֶץ שֶׁהִזְכִּירוּ בְּיַעֲקֹב אֶלָּא כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמְרוּ בֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם שֶׁבָּא בְּיוֹם אֶחָד לְחָרָן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (צה), שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ, אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, וּפֵרְשׁוּ אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם דִּכְתִיב (בראשית כ"ד:מ"ב) "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן", לְמֵימְרָא דְּהַהוּא יוֹמָא נְפַק, יַעֲקֹב דִּכְתִיב "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם", כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ, כֵּיוָן דְּהִרְהֵר בְּדַעְתֵּהּ לְמִהְדַּר קָפְצָה לֵהּ אַרְעָא, מִיָּד "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם". הִנֵּה בְּפֵרוּשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָלָה בְּלִבּוֹ בְּחָרָן לַחְזֹר קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ וּפָגַע בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתָיו, לֹא שֶׁחָזַר לְבֵית אֵל וְלֹא שֶׁקָּפַץ הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְשָׁם. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה נ"ט:י"א) עוֹד עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בַּקְּפִיצָה, אָמְרוּ "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם" (בראשית כ"ד:י'), בַּר יוֹמוֹ, "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן", הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי. וּבְיַעֲקֹב דָּרְשׁוּ (ב"ר סח ח) כֵּן, "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה", רַבָּנִין אָמְרִין בַּר יוֹמוֹ. וּמָה טַעַם שֶׁיִּקְפֹּץ הַר הַמּוֹרִיָּה וְיָבֹא עַד בֵּית אֵל אַחַר שֶׁטָּרַח יַעֲקֹב לַחֲזֹר מֵחָרָן וְעַד בֵּית אֵל מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים, וְעוֹד כִּי בֵּית אֵל אֵינֶנּוּ סוֹף גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּאַת חָרָן, כִּי חָרָן אֶרֶץ קֶדֶם הוּא, וְעוֹד שֶׁאֵין הָאֶמְצָעוּת נִקְרָא שִׁפּוּעַ הַסֻּלָּם, וְעוֹד מָה טַעַם לִהְיוֹתוֹ כְּנֶגֶד בֵּית אֵל וְהָאֶמְצַע אֵינֶנּוּ מוֹרֶה עַל דָּבָר יוֹתֵר מִכֻּלּוֹ. אֲבָל מִדְרָשִׁים הַלָּלוּ עִנְיָן אַחֵר לָהֶם, אָמְרוּ שָׁם (בראשית רבה ס"ג:י'), אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, כְּבָר כְּתִיב (בראשית כ"ח:ז') "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע", אֶלָּא אָמַר, אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ מֵהֵיכָן הֻרְשָׁה לוֹ, לֹא מִבְּאֵר שֶׁבַע, אַף אֲנִי הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִבְאֵר שֶׁבַע, אִם נוֹתֵן לִי רְשׁוּת הֲרֵינִי יֹצֵא וְאִם לָאו אֵינִי יוֹצֵא. לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע". וְכַוָּנַת הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה כִּי הֵם סְבוּרִים שֶׁיַּעֲקֹב בְּחֶבְרוֹן נִתְבָּרֵךְ, שֶׁהוּא אֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו, וּלְשָׁם חָזַר אֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ה:כ"ז) "וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק", וְאִם כֵּן הַכָּתוּב שֶׁאָמַר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע", כִּי כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ אָבִיו לָלֶכֶת אֶל לָבָן, הָלַךְ שָׁם לִטֹּל רְשׁוּת, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁלָּן בּוֹ וְרָאָה מַרְאוֹת אֱלֹהִים, וְנָתַן לוֹ הָרְשׁוּת לָצֵאת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת", וְהַסֻּלָּם שֶׁרָאָה לְדַעַת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא רָאָה שֶׁרַגְלָיו בִּבְאֵר שֶׁבַע בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שׁוֹכֵב שָׁם, וְסוֹף שִׁפּוּעוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ הַסֻּלָּם מַגִּיעַ עַד כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִסְמָךְ בַּשָּׁמַיִם בַּפֶּתַח שֶׁהַמַּלְאָכִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בּוֹ, וְהַשֵּׁם הַנִּכְבָּד נִצָּב עָלָיו, וְלָכֵן יָדַע שֶׁבְּאֵר שֶׁבַע הוּא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם טוֹב לִתְפִלָּה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בֵּית אֱלֹהִים. וּבַבֹּקֶר נָשָׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה בֶּן יוֹמוֹ, וְהִיא קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ, זֶהוּ דַּעַת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא שֶׁאָמַר בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס"ט:ז'), הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה". וְהָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מַצֵּבָה, לֹא בִּמְקוֹם שְׁכִיבָתוֹ הֵקִים אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי בְּאֵר שֶׁבַע אֵינֶנּוּ בֵּית אֵל, וְהוּא בְּבֵית אֵל הֶעֱמִיד אוֹתָהּ וּלְשָׁם חָזַר בְּשׁוּבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"ה:א') "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ" וְגוֹ', אֲבָל הֵקִים אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַשִּׁפּוּעַ בְּמָקוֹם שֶׁרֹאשׁ הַסֻּלָּם עוֹמֵד, שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ בֵּית אֱלֹהִים, וְהִיא עִיר לוּז. וּלְדַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא לוּז הִיא יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁקְּרָאוֹ בֵּית אֵל. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה כֵן לְפִי הַמִּקְרָאוֹת שֶׁבְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ. וּבֶאֱמֶת שֶׁאֵינֶנּוּ בֵּית אֵל הַסָּמוּךְ לָעַי, כִּי כֵן שֵׁם הָעִיר הַהִיא לָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי אַבְרָהָם וְקֹדֶם לָכֵן. וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן חָלַק שָׁם (בב"ר סט ז) עַל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא, וְאָמַר, הַסֻּלָּם הַזֶּה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְשִׁפּוּעוֹ מַגִּיעַ עַד בֵּית אֵל, מַאי טַעְמֵהּ, "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ' וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל". וְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כִּי "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, "וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" לוֹ בְּלֹא עִתּוֹ, שֶׁאָמְרוּ צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה, וְרָאָה הַסֻּלָּם רַגְלָיו בַּמָּקוֹם הַהוּא וְשִׁפּוּעוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ עַד כְּנֶגֶד בֵּית אֵל זֶה, וְהִיא עִיר לוּז, וְאָמַר כִּי זֶה הַמָּקוֹם בֵּית אֱלֹהִים, וְשִׁפּוּעַ הַסֻּלָּם שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה הַר הַמּוֹרִיָּה טוֹב לִתְפִלָּה, וְגַם בֵּית אֵל מָקוֹם רָאוּי לַעֲבֹד שָׁם הָאֱלֹהִים. וְהֵקִים הַמַּצֵּבָה בְּבֵית אֵל כִּי לְדַעַת כֻּלָּם כְּנֶגֶד הַשִּׁפּוּעַ הֵקִים אוֹתָהּ. וְיַסְכִּים דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן עִם הַמִּדְרָשׁ שֶׁבַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צא) וּבְפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צה), שֶׁיַּעֲקֹב יָצָא מִבְּאֵר שֶׁבַע וְהָלַךְ לְחָרָן, וּכְשֶׁנִּמְלַךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אָז קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ וַיִּפְגַּע מִיָּד בְּהַר הַמּוֹרִיָּה. וְשֶׁמָּא דַּעְתָּם שֶׁקָּפְצָה לוֹ בַּהֲלִיכָה וּבַחֲזָרָה, כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר (בב"ר סח ח) "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" בֶּן יוֹמוֹ, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" מִיָּד בְּפֶתַע פִּתְאוֹם. וּמָצָאתִי עוֹד מְפֹרָשׁ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל (פרק לה), אָמַר, בֶּן שִׁבְעִים וָשֶׁבַע שָׁנָה הָיָה יַעֲקֹב בְּצֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו, וְהָיְתָה הַבְּאֵר מְהַלֶּכֶת לְפָנָיו מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד הַר הַמּוֹרִיָּה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים, וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם וְכוּ', אָמַר לוֹ הקב"ה, יַעֲקֹב, הַלֶּחֶם בְּצִקְלוֹנְךָ וְהַבְּאֵר לְפָנֶיךָ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, עַד עַכְשָׁו יֵשׁ לַשֶּׁמֶשׁ יְרִידוֹת מַעֲלוֹת חֲמִשִּׁים, וַאֲנִי שׁוֹכֵב בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וּבְלֹא עִתּוֹ בָּא הַשֶּׁמֶשׁ מִמַּעֲרָב, וְהִבִּיט יַעֲקֹב וְרָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בָּא בַּמַּעֲרָב, "וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ", לָקַח יַעֲקֹב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַד עָלָיו יִצְחָק אָבִיו וְשָׂם אוֹתָם מְרַאֲשׁוֹתָיו, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁעֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּן אֶבֶן אַחַת לְהוֹדִיעוֹ שֶׁכֻּלָּן עֲתִידִים לִהְיוֹת גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז כג) "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד". הִשְׁכִּים יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר בְּפַחַד גָּדוֹל, וְאָמַר, בֵּיתוֹ שֶׁל הקב"ה בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם", מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַמִּתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלִַם כְּאִלּוּ מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁשַּׁעַר שָׁמַיִם הוּא פָּתוּחַ לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמַיִם". וְשָׁב יַעֲקֹב לְלַקֵּט הָאֲבָנִים וּמָצָא אוֹתָן כֻּלָּן אֶבֶן אַחַת, וְשָׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה בְּתוֹךְ הַמָּקוֹם, וְיָרַד לוֹ שֶׁמֶן מִן הַשָּׁמַיִם וְיָצַק עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ". מָה עָשָׂה הקב"ה, נָטַל רֶגֶל יְמִינוֹ וְטִבַּע אֶת הָאֶבֶן עַד עִמְקֵי תְּהוֹמוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָהּ סְנִיף לָאָרֶץ כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן סְנִיף לְכִפָּה, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת אֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁשָּׁם הוּא טַבּוּר הָאָרֶץ וּמִשָּׁם נִפְתְּחָה הָאָרֶץ וְעָלֶיהָ הֵיכַל ה' עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים". וּמִשָּׁם נָשָׂא רַגְלָיו וּכְהֶרֶף עַיִן בָּא לְחָרָן, עַד כָּאן. וְהִנֵּה הַמִּדְרָשִׁים כֻּלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם חִלּוּף בְּמִקְצָת, אֲבָל כֻּלָּם מוֹדִים שֶׁקְּפִיצַת הָאָרֶץ הָיְתָה לְיַעֲקֹב שֶׁהָלַךְ מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים כְּהֶרֶף עַיִן. וְיִתָּכֵן שֶׁכֻּלָּם מוֹדִים זֶה לָזֶה, וּבְכָל הֲלִיכוֹתָיו קָפְצָה לוֹ, בְּלֶכְתּוֹ מִבְּאֵר שֶׁבַע לְחָרָן, וּבִרְצֹתוֹ לָשׁוּב לְהַר הַמּוֹרִיָּה, וּבְצֵאתוֹ מִשָּׁם לְחָרָן. וְאֵין אֶחָד מִכָּל הַמִּדְרָשִׁים שֶׁיֹּאמַר כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י:

וַיִּירָא. עַל שִׁגְגָתוֹ.

אֵין זֶה. זֶה הַמָּקוֹם שֶׁרָאִיתִי בַּמַּרְאֶה שֶׁהָיָה הַסֻּלָּם נִצָּב בּוֹ אֵינוֹ כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, מְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים פח.) יַעֲקֹב קְרָאוֹ בַּיִת:

וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וְזֶה הַסֻּלָּם שֶׁרָאִיתִי מוֹרֶה שֶׁמִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ הַסֻּלָּם יִשְׁמַע הָאֵל יִתְבָּרַךְ הַנִּצָּב עָלָיו אֶת תְּפִלַּת הַמִּתְפַּלְּלִים, וְתַעַל תְּפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ הַשָּׁמָיִם:

אין זה כי אם בית אלקים פרש״‎י אמר ר׳‎ אליעזר בשם ר׳‎ יוסי בן זימרא הסולם היה עומד בבאר שבע וכו׳‎ שהרי כשנסע מבאר שבע שהוא בארץ ישראל ירדו מלאכי א״‎י וליווהו עד קצה גבול א״‎י ומשם עלו ושם ירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו בחוצה לארץ. לפיכך צ״‎ל כי הסולם היה מתהפך לכל רוח. נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו מגיע בבית אל היא לוז. אמצע שפועו כנגד ירושלים. ושם בירושלים מוצב עמוד שעליו מתהפך הסולם. ומוצב קאי אעמוד שעליו מתהפך הסולם שתרגומו נעוץ בארעא. וזהו דמות תבניתו. אין זה כי אם בית אלקים פרש״‎י ומהיכן למדו רז״‎ל לומר כן כלומר אחר שרבותינו פי׳‎ על פסוק זה צדיק בא לבית מלוני שמשמע שלן בירושלים שוב חזרו ופירשו יעקב קראו בית אל וזו היא לוז ולא ירושלים - אם כן דברים אלו סותרים את אלו לפיכך אני אומר שנעקר הר המוריה ובא לכאן עד בית אל וזו היא קפיצת הארץ וכו׳‎ כך פרש״‎י. ומה שעקם יעקב את דרכו שהרי כל מי שרוצה ללכת דרך ישר מבאר שבע לחרן הוא הולך ממערב למזרח שכן חרן למזרח של ארץ ישראל כדכתיב ארם מקדם ופלשתים מאחור וחרן וארם אחד הם כדאמרינן לעיל, והוא הלך מבאר שבע לחרן דרך הר המוריה לבית אל דהיינו מדרום לצפון עד בית אל כשטת פרש״‎י, אלא י״‎ל הוא הדרך שבא בו אברהם זקנו כשיצא מאור כשדים והלך לו לחרן ומחרן לבאר שבע ובכמה מקומות, שבאותו הדרך נתיישבו שם אברהם ויצחק כמו שמצינו בפרשיות של מעלה, והיו רגילין באותו הדרך ומכירין בו לפיכך הלך בו יעקב. ומה שפרש״‎י אפשר עברתי במקום שהתפללו אבותי וכו', לא על הר המוריה אמר כן שהרי בהר המוריה התפלל כמה פעמים וכמו שאמרו רבותינו אין אדם יודע לשער כמה נסוכים נסך יעקב אבינו בהר המוריה אלא על בית אל אמר כן שהרי אברהם נתפלל שם ובנה בו מזבח כדכתיב בפרשת לך לך ויט אהלו בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח. אמרו רבותינו אלמלא לא התפלל אברהם אבינו בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ומה שנקרא שם המקום בית אל על העתיד נקרא שהרי לוז שם העיר לראשונה ויצחק כמו כן נתפלל על אותו מזבח שבנה שם אברהם אבינו ואעפ״‎י שאין בידינו כתב וראייה על זה, יש לנו לומר כי בודאי על אותו מזבח נתפלל יצחק כמה ימים ושנים. אבל יעקב לא היה שם ולא נתפלל לשם מקודם לכן, ועל זה אמר אפשר עברתי על מקום שעברו אבותי ולא התפללתי שם יהב דעתיה למיהדר מחרן שהיה עומד שם ללכת עד בית אל להתפלל שם, מיד קפצה לו הארץ ר״‎ל העיר שכבר היה שמה לוז, ובאה נגדו עד חרן. אמר הקב״‎ה אין תפלת הצדיק נשמעת אלא בבית הכנסת או בבית המדרש מיד נעקר גם הר המוריה ובא עד חרן. בתר דצלי ובעא למיזל אמר הקב״‎ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה מיד שקעה לו החמה שנאמר כי בא השמש וישכב במקום ההוא ויחלם והנה סולם מוצב ארצה וגו'

אין זה כי אם בית אלקים פי׳‎ המקום הזה אני מכיר כי התפללתי בו כמה פעמים וידעתי כי הר המוריה בא לכאן ואחרי שמקום המקדש בא לכאן אקרא אני לעיר בית אל בזכות בית המקדש שבא לתוכה, כדכתיב ויקרא למקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר, והר המוריה חזר למקומו, אך האבן אשר שם מראשותיו שהיתה מהר המוריה נשארה שם בלוז להיות לאות ולעדות ששם קפץ הר המוריה וגם לוז חזר למקומו ויעקב והאבן עמו כדכתיב ויקח את האבן וגו׳‎ ומשם עמד יעקב בבקר ממשכבו ללכת חרנה, ואין לומר שבחרן עמד יעקב ממשכבו שהרי כתיב בסמוך וילך ארצה בני קדם. וכתיב בתריה ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו, ובשובו מבית לבן בנה עליה מזבח כדכתיב בפרשת וישלח ויבא יעקב לוזה הוא בית אל, ויבן שם מזבח ויקרא למקום ויצב יעקב מצבה מצבת אבן ויסך עליה נסך ויקרא שם המקום בית אל.

וזה שער השמים פרש״‎י מקדש של מעלה מכוון כנגד מקדש של מטה הרי הוא קפץ נגד יעקב כדאמר לעיל לכך צריך לומר שגם מקדש של מעלה קפץ כנגדו.

וַיִּירָא וַיֹּאמַר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ שֶׁהָיָה יָרֵא מֵעַצְמוֹ, וְאָמַר כַּמָּה מוֹרָא בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְנָתַן טַעַם בְּאָמְרוֹ אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, דִּקְדֵּק לוֹמַר שֵׁם אֱלֹהִים כִּי הוּא מְקוֹר הַמּוֹרָא, דִּכְתִיב (קהלת ג:יד) ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ״ וְגוֹ׳, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי שֵׁם אֱלֹהִים יַפְחִיד לְבַב אֱנוֹשׁ.

וְאָמְרוֹ וְזֶה שַׁעַר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: מָקוֹם הַמְכֻוָּן כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה הוּא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם, וְלָזֶה אָמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״וְזֶה״.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לָתֵת טַעַם לְמַעֲלַת הַמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה לְמַעְלָה ״אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים״ אֲשֶׁר קָדְמָה אֵלָיו הַיְּדִיעָה כִּי בָּחַר לוֹ יָהּ בַּיִת לִשְׁכּוֹן שָׁמָּה, וְאָמַר כִּי הוּא זֶה הַמָּקוֹם. וְהוֹכִיחַ עוֹד כִּי הוּא זֶה בֵּית הַבְּחִירָה, כְּאָמְרוֹ ״וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם״, כִּי רָאָה שֶׁהָיוּ מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים, וְקָדְמָה הַיְדִיעָה אֶצְלוֹ כִּי הַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ הוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד שַׁעַר הַשָּׁמַיִם.