וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃

וְאַקְדֵים יַעֲקֹב בְּצַפְרָא וּנְסִיב יָת אַבְנָא דִי שַׁוִּי אִסָדוֹהִי וְשַׁוִּי יָתַהּ קָמָא וַאֲרִיק מִשְׁחָא עַל רֵישֵׁהּ

ויצק שמן על ראשה. להכירה בשובו:

וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה כְּבָר פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ע"ז נג) הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין הַמַּצֵּבָה לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהַמַּצֵּבָה אֶבֶן אַחַת וְהַמִּזְבֵּחַ אֲבָנִים הַרְבֵּה. וְנִרְאֶה עוֹד שֶׁהַמַּצֵּבָה תֵּעָשֶׂה לְנַסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ יַיִן וְלִיצוֹק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח, וְהַמִּזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים. וּבְבֹאָם לָאָרֶץ נֶאֶסְרָה עֲלֵיהֶם הַמַּצֵּבָה (דברים טז כב), מִפְּנֵי שֶׁשָּׂמוּ אוֹתָהּ הַכְּנַעֲנִים לָהֶם לְחֹק יוֹתֵר מִן הַמִּזְבְּחוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (שמות לד יג) "אֶת מִזְבְּחוֹתָם תִּתֹּצוּן", אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה לֶאֱסֹר הַכֹּל וְהִשְׁאִיר הַמִּזְבֵּחַ שֶׁרָאוּי לְנֶסֶךְ וּלְקָרְבָּנוֹת:

ויצק שמן על ראשה - ומשח אותה לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו, כדכתיב במשכן וכליו: וימשחם ויקדש אותם וכן מוכיח לפנינו. אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה וגו' יהיה בית אלהים לקורבנות.

וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ מַצֵּבָה. קִדֵּשׁ אוֹתָהּ שֶׁתִּהְיֶה מַצֵּבָה כְּשֶׁיְּקִימֶנָּה בְּשׁוּבוֹ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב שֶׁעָשָׂה בְּלֶכְתּוֹ שָׁם, כְּאָמְרוֹ (בראשית לה:יד): "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נָסֶךְ:"

ויקח את האבן אבן שתיה היא שממנה נשתת העולם.

ויצק שמן על ראשה משח אותה לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו מפדן ארם. כמו שמצינו בכלי משכן וימשחם ויקדש אותם. וכן מוכיח לפנינו אנכי האל בית אל אשר משחת לי שם מצבה. ד״‎א לסימן משחה כדי שיכירנה כשיחזור.