וַיִּזְבַּ֨ח יַעֲקֹ֥ב זֶ֙בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶאֱכׇל־לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר׃

ויזבח יעקב זבח. שָׁחַט בְּהֵמוֹת לְמִשְׁתֶּה:

לאחיו. לְאוֹהֲבָיו שֶׁעִם לָבָן:

לאכל לחם. כָּל דְּבַר מַאֲכָל קָרוּי לֶחֶם, כְּמוֹ עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה'), נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ (ירמיהו י"א):

וּנְכֵס יַעֲקֹב נִכְסָתָא בְּטּוּרָא וּקְרָא לַאֲחוֹהִי לְמֵיכַל לַחְמָא וַאֲכָלוּ לַחְמָא וּבִיתוּ בְּטוּרָא

וַיִּקְרָא לְאֶחָיו. שֶׁל לָבָן, אֲבָל לֹא הֻצְרַךְ לִקְרוֹא אֶת לָבָן כִּי הוּא הָיָה אָז כְּאָב לִבְנֵי יַעֲקֹב:

[ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם עדות לקיום שבועה, כדרך כל לוקחים מקח].