וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃

שמען קולי. שֶׁהָיוּ פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִתַּשְׁמִישׁ, לְפִי שֶׁהָרַג אֶת קַיִן וְאֶת תּוּבַל קַיִן בְּנוֹ, שֶׁהָיָה לֶמֶךְ סוּמָא וְתוּבַל קַיִן מוֹשְׁכוֹ, וְרָאָה אֶת קַיִן וְנִדְמָה לוֹ כְּחַיָּה וְאָמַר לְאָבִיו לִמְשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת וַהֲרָגוֹ, וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא קַיִן זְקֵנוֹ הִכָּה כַּף אֶל כַּף וְסָפַק אֶת בְּנוֹ בֵינֵיהֶם וַהֲרָגוֹ, וְהָיוּ נָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ וְהוּא מְפַיְּסָן:

שמען קולי. לְהִשָּׁמַע לִי לְתַשְׁמִישׁ, וְכִי אִישׁ אֲשֶׁר הָרַגְתִּי לְפִצְעִי הוּא נֶהֱרַג, וְכִי אֲנִי פְצַעְתִּיו מֵזִיד שֶׁיְּהֵא הַפֶּצַע קָרוּי עַל שְׁמִי? וְיֶלֶד אֲשֶׁר הָרַגְתִּי, לְחַבֻּרָתִי נֶהֱרַג? כְּלוֹמַר, עַל יְדֵי חַבֻּרָתִי? בִּתְמִיהָ, וַהֲלֹא שׁוֹגֵג אֲנִי וְלֹא מֵזִיד, לֹא זֶהוּ פִּצְעִי וְלֹא זֶהוּ חַבֻּרָתִי:

פצע. מַכַּת חֶרֶב אוֹ חֵץ מקא"דורה בְּלַעַז:

וַאֲמַר לֶמֶךְ לִנְשׁוֹהִי עָדָה וְצִלָּה שִׁמְעַן קָלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ אֲצֵיתָא לְמֵמְרִי לָא גַּבְרָא קְטָלִית דִּבְדִילֵהּ אֲנָא סָבִיל חוֹבִין וְאַף לָא עוּלֵימָא חַבָּלִית דִּבְדִילֵהּ יִשְׁתֵּיצֵי זַרְעִי

ודע כי ויאמר למך. מאוחר בפרשה, וכבר הזכרתי כמוהם שנים, וכמוהו "ויקח האיש נזם זהב" (בראשית כד כב) וכן "אמר אל בני ישראל אתם עם קשה ערף (שמות לג ה) וכן ואתחנן (דברים ג כג) והטעם כאשר אמרו חז"ל כי עדה וצלה נמנעו כי פחדו להוליד בנים בעבור שיהי' שביעיים לקין ויהרגו או ימותו, וע"כ אמר למך לנשיו אני הוא באמת השביעי ואם יפצעני אדם שהוא גדול או ילד יעשה לי חבורה אז הרגתיו ומלת הרגתי תמורת אהרוג וכמוהו "נתתי כסף השדה" (בראשית כג יג), "אשר לקחתי מיד האמורי" (בראשית מח כב), ורבים כמוהם,

ואם עד שבעתים יקם קין למך עד שבעים ושבעה בעבור שהוא הרג בזדון ואני לא הרגתי, והטעם, שאמר לנשיו כי כבר בטלה הגזירה על קין ובאמת כי בני למך וכל זרעו מתו במבול ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו:

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו סָמְכוּ הַמְּפָרְשִׁים (רש"י והראב"ע) בְּעִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס, שֶׁפֵּרֵשׁ "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם" (בראשית ד':ט"ו), כִּי לְשִׁבְעָה דּוֹרוֹת יֻקַּם מִמֶּנּוּ וְלֹא עַתָּה, כִּי הַשֵּׁם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה נְשֵׁי לֶמֶךְ פָּחֲדוּ לְהוֹלִיד בָּנִים בַּעֲבוּר שֶׁיִּהְיוּ שְׁבִיעִיִּים לְקַיִן, וְהוּא נִחֵם אֶת נָשָׁיו שֶׁהַשֵּׁם יַאֲרִיךְ לוֹ עוֹד שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, כִּי יִתְפַּלֵּל לְפָנָיו כִּי הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וִירַחֵם עָלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת כְּפִי הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכִּיר רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':כ"ד). וְאִם כֵּן יֹאמַר לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן לְשִׁבְעָתַיִם יֻקַּם מִמֶּנּוּ וְלֹא בְּיָמָיו, וְזֶהוּ תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס "כָּל דְּיִקְטֹל קַיִן לְשִׁבְעָה דָּרִין יִתְפָּרַע מִנֵּהּ", וְאִם כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו" מֻקְדָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין טַעַם "שִׁבְעָתַיִם" לְשִׁבְעָה דּוֹרוֹת, כִּי לֹא תֵּאָמֵר הַמִּלָּה הַזֹּאת עַל הַשִּׁבְעָה הַנִּפְרָדִים רַק עַל הִכָּפֵל דָּבָר אֶחָד שִׁבְעָה פְּעָמִים, כְּמוֹ "מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם" (תהלים יב ז), "יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם" (משלי ו לא), "וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם" (ישעיהו ל כו), כָּפוּל וּמְכֻפָּל שִׁבְעָה חֲלָקִים. אֲבָל פֵּרוּשׁ "כָּל הוֹרֵג קַיִן" כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יַהֲרֹג אֶת קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם מִמֶּנּוּ, כִּי אַעֲנִישׁ הַהוֹרֵג אוֹתוֹ שֶׁבַע עַל חַטָּאתוֹ, כִּי אֲנִי הִבְטַחְתִּי אֶת קַיִן שֶׁלֹּא יֵהָרֵג בַּעֲבוּר יִרְאָתוֹ אוֹתִי וְהִתְוַדֹּתוֹ לְפָנַי. אֲבָל עִנְיַן לֶמֶךְ עִם נָשָׁיו לֹא הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב בְּבֵאוּר. וְנוּכַל לוֹמַר גַּם כֵּן שֶׁהָיוּ יְרֵאוֹת מֵעֹנֶשׁ שֶׁלֹּא יֵהָרֵג לֶמֶךְ בַּעֲוֹן אָבִיו, כִּי הַשֵּׁם לֹא אָמַר לְקַיִן סָלַחְתִּי לְךָ רַק שֶׁלֹּא יֵהָרֵג, אֲבָל יִגְבֶּה חוֹבוֹ מִזַּרְעוֹ, וְלֹא יָדְעוּ מָתַי, וְכֵן הָיָה הַדָּבָר. וְלֶמֶךְ נִחֵם אוֹתָן לֵאמֹר כִּי הַשֵּׁם יְרַחֵם עָלָיו כַּאֲשֶׁר רִחֵם עַל קַיִן, כִּי הוּא נְקִי כַפַּיִם מִמֶּנּוּ, וְיִתְפַּלֵּל לְפָנָיו גַּם הוּא וְיִשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל הַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הָיָה לֶמֶךְ אִישׁ חָכָם מְאֹד בְּכָל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, וְלִמֵּד לִבְנוֹ הַבְּכוֹר עִנְיַן הַמִּרְעֶה כְּפִי טִבְעֵי הַבְּהֵמוֹת, וְלִמֵּד אֶת הַשֵּׁנִי חָכְמַת הַנִּגּוּן, וְלִמֵּד אֶת הַשְּׁלִישִׁי לִלְטֹשׁ וְלַעֲשׂוֹת חֲרָבוֹת וּרְמָחִים וַחֲנִיתוֹת וְכָל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. וְהָיוּ נָשָׁיו מִתְפַּחֲדוֹת שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ כִּי הֵבִיא הַחֶרֶב וְהָרְצִיחָה בָּעוֹלָם, וְהִנֵּה הוּא תּוֹפֵשׂ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ, כִּי הוּא בֶּן הַמְרַצֵּחַ הָרִאשׁוֹן וּבָרָא מַשְׁחִית לְחַבֵּל. וְהוּא אָמַר לָהֶן, אֲנִי לֹא הָרַגְתִּי אִישׁ לִפְצָעִים וְלֹא יֶלֶד לְחַבּוּרוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה קַיִן, וְלֹא יַעֲנִישֵׁנִי הַשֵּׁם, אֲבָל יִשְׁמְרֵנִי מִן הַהֲרִיגָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְהִזְכִּיר כֵּן לוֹמַר כִּי לֹא בְּחֶרֶב וַחֲנִית יָכוֹל אָדָם לַהֲרֹג, כִּי בִּפְצָעִים וַחֲבוּרוֹת שֶׁיָּמִית בְּמִיתָה רָעָה יוֹתֵר מִן הַחֶרֶב, וְאֵין הַחֶרֶב גּוֹרֵם הָרְצִיחָה, וְאֵין עַל הָעוֹשׂוֹ חֵטְא:

שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ. צוֹעֵק עֲלֵי יָגוֹן.

אִמְרָתִי. שֶׁאֲסַפֵּר צַעֲרִי.

הָרַגְתִּי לְפִצְעִי. חָבַלְתִּי בְּעַצְמִי מַמָּשׁ שֶׁהָיָה הֶהָרוּג אָבִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי, שֶׁהָיְתָה הַחַבּוּרָה בְּעַצְמִי מַמָּשׁ בְּמַה שֶׁהָיָה הֶהָרוּג בְּנִי.

ויאמר למך לנשיו מתוך דבריו שאמר להן שמען קולי אנו למדין שהיו לו מורת רוח ואומר להן למה אינכן שומעות לי וכי איש הרגתי לפצעי בתמיה.

האזנה נקוד בצר״‎י.