וַיַּ֥רְא יוֹסֵ֛ף אֶת־אֶחָ֖יו וַיַּכִּרֵ֑ם וַיִּתְנַכֵּ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם וַיְדַבֵּ֧ר אִתָּ֣ם קָשׁ֗וֹת וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֵאַ֣יִן בָּאתֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִשְׁבׇּר־אֹֽכֶל׃

ויתנכר אליהם. נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי בִּדְבָרִים לְדַבֵּר קָשׁוֹת:

וַחֲזָא יוֹסֵף יָת אֲחוֹהִי וְאִשְׁתְּמוֹדְעִנּוּן וְחַשִּׁיב מָה דְמַלֵּיל לְהוֹן וּמַלִּיל עִמְּהוֹן קַשְׁיָן וַאֲמַר לְהוֹן מְנָן אֲתֵיתוּן וַאֲמָרוּ מֵאַרְעָא דִּכְנַעַן לְמִזְבַּן עִיבוּרָא

ויתנכר. מגזרת נכרי, הראה שהוא נכרי:

קשות. שם התואר והטעם מלות קשות, וכן יענה עזות (משלי יח כג):

ויכירם. בתחילה הכיר שהם אחיו ואחר כך הסתכל בכל אחד והכירו וזהו ויכר יוסף את אחיו:

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם מִיָּד שֶׁרָאָה אוֹתָם הִכִּירָם וּפָחַד אוּלַי יַכִּירוּהוּ, "וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם", שֶׁשָּׂם הַמִּצְנֶפֶת עַל מִצְחוֹ וּקְצָת הַפָּנִים וְשִׁנָּה עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵשֶׁת יָרָבְעָם (מלכים א יד ב) "קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם", וּכְתִיב (שם פסוק ה) "וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה". אוֹ יִהְיֶה "וַיִּתְנַכֵּר" בְּכָאן שֶׁהִתְנַכֵּר לָהֶם בִּדְבָרָיו, שֶׁדִּבֵּר לָהֶם קָשׁוֹת וְאָמַר לָהֶם בְּכַעַס, כְּאִלּוּ לֹא יָבֹא אָדָם לְפָנָיו לִשְׁבֹּר, מֵאַיִן בָּאתֶם לְפָנַי, וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל, וְכַאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ לוֹ זֶה אָז נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהֵם אֶחָיו בֶּאֱמֶת, וְזֶה טַעַם "וַיַּכֵּר יוֹסֵף" פַּעַם שֵׁנִית, כִּי נִתּוֹסַף לוֹ בָּהֶם הֶכֵּר וִידִיעַת אֱמֶת. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית מ"ב:ז') נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי בִּדְבָרִים לְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת. וְעַל דַּעְתּוֹ יִהְיֶה "וַיִּתְנַכֵּר" לוֹמַר שֶׁדִּבֵּר כְּאִישׁ נָכְרִי. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן:

מאין באתם - הראה להם שאינו מכירם. כי לא שאל להם למה באתם.

וַיַּכִּירֵם. שֶׁהֵם אֶחָיו, לֹא שֶׁהִכִּיר אֶחָד לְאֶחָד:

וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם. שִׁנָּה טַעְמוֹ וְלֹא דִּבֵּר בַּעֲנָוָה כְּמִנְהָגוֹ.

קָשׁוֹת. פֶּן יַכִּירוּהוּ בַּקּוֹל.

ויתנכר אמר אם אגלה עצמי להם יאמרו אף אתה מושבע ועומד שלא תגלה אותנו או שמא יברחו מיראתי ויצטער אבא מוטב שיבואו מתוך דוחק הרעב ואדחק אותם להביא בנימין ואעכבנו וע״‎י כן יודע הדבר. [ויתנכר אליהם דרכו של אדם כשאינו רוצה לגמול חסד עם קרוביו עושה עצמו כאילו אינו מכירו].

וַיַּכִּירֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וְגוֹ׳. מַה שֶּׁחָזַר וְאָמַר שֵׁנִית ״וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו״ (בראשית מב:ח), לְפִי שֶׁהַכָּרָה רִאשׁוֹנָה קָאֵי עַל צוּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁהָיָה מַכִּיר מִי הֵמָּה, וְהַכָּרָה שְׁנִיָּה קָאֵי עַל עִנְיְנֵי הָאַחֲוָה וְהָרַחֲמָנוּת כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. וּבָעֲקֵדָה פֵּרֵשׁ: מִתְּחִלָּה ״וַיַּכִּירֵם וַיִּתְנַכֵּר״ - מַכִּיר וְאֵינוֹ מַכִּיר, וְאַחַר שֶׁאָמְרוּ ״מֵאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ״ (בראשית מב:ז) אָז הִכִּירָם הַכָּרָה גְּמוּרָה כִּי אֶחָיו הֵמָּה. וְהָרַאֲבַ״ע פֵּרֵשׁ שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה מְסֻפָּק מִי רְאוּבֵן מִי שִׁמְעוֹן, וְאַחַר כָּךְ כַּאֲשֶׁר נִתְיַשֵּׁב בָּהֶם הִכִּירָם הַכָּרָה גְּמוּרָה מִי וָמִי הַהוֹלְכִים.

וְהִנֵּה בְּעִנְיַן דִּבּוּר קָשׁוֹת, יִשְׁתּוֹמֵם כָּל מַשְׂכִּיל מַה רָאָה יוֹסֵף עַל כָּכָה לְצַעֵר אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו חִנָּם, וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁעָשָׂה כָּל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הַחֲלוֹמוֹת כוּ׳, אִם יִרְצֶה ה׳ בְּקִיּוּמָם הֵמָּה יִתְקַיְּמוּ מֵעַצְמָם, וְיוֹסֵף מַה פָּעַל? וְהַנִּרְאֶה לִי בָּזֶה, שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא גִלָּה לְאָבִיו עֲדַיִן כִּי הוּא חַי, לְפִי שֶׁחָשַׁב: אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא גִּלָּה לוֹ, אִם כֵּן רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצַעֲרוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאֵיךְ יְגַלֶּה הוּא מַה שֶּׁכִּסָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? כִּי מָצָא בְּשִׂכְלוֹ שֶׁנִּגְזַר עַל אָבִיו צַעַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים שְׁלֵמִים מִיּוֹם לְיוֹם, כְּנֶגֶד אוֹתָן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד אָבִיו, וְאַחַר שֶׁנִּשְׁלְמוּ אָז נִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וּמַה שֶּׁצִּעֵר אֶת אֶחָיו, עָשָׂה כָּל זֶה לְמָרֵק עֲוֹנָם בְּמַה שֶּׁמָּכְרוּ אֲחִיהֶם, וְגָדוֹל עֲוֹנָם מִנְּשֹׂא וּצְרִיכִין מֵרוּק יִסּוּרִין מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

וְקָרוֹב לָזֶה פֵּרַשׁ מַהֲרִי״א, וְהִנְנִי מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו לְפָרֵשׁ כָּל הַפְּרָטִים וְהַקּוֹרוֹת, כִּי עֲלִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״ לְמָרֵק הֶעָוֹן שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף לִמְרַגֵּל וְרָכִיל לִרְאוֹת עֶרְוַת אֲחֵיהֶם, כִּי בְּבוֹאוֹ אֲלֵיהֶם דֹּתָיְנָה כְּתִיב ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ וְגוֹ׳ (בראשית לז:יח), כִּי הֵמָּה חָשְׁבוּ שֶׁרְצוֹנוֹ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּלְרַגֵּל מָה יַעֲשׂוּ אֶחָיו כְּדֵי לַחֲזוֹר וּלְהָבִיא אֵיזוֹ דִּבָּה לַאֲבִיהֶם עֲלֵיהֶם, וְכָל רָכִיל גּוֹרֵם לִשְׁפִיכַת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כב ט) ״אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם״, לְפִיכָךְ ״בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ לַהֲרוֹג אוֹתָם יִתְנַכְּלוּ הֵמָּה לַהֲמִיתוֹ, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁהַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ בְּטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֵלֶיךָ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּזְכֹּר אֶת הַחֲלֹמוֹת״ (בראשית מב:ט) קֹדֶם שֶׁאָמַר אֲלֵיהֶם ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״. לְפִי שֶׁנִּזְכַּר שֶׁחָלַם לוֹ ״וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם״ (בראשית לז:ז), וְלֹא פֵרֵשׁ מַהוּ הַסִּבּוּב, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁסּוֹפָם לִהְיוֹת בַּעֲלִילוֹת מְרַגְּלִים, כִּי כָּל מְרַגֵּל הוֹלֵךְ וּמְסַבֵּב אֶת כָּל הָעִיר לִרְאוֹת מֵהֵיכָן הִיא נוֹחָה לְהִכָּבֵשׁ, וּרְאָיָה מִמָּה שֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר סְחוֹר סְחוֹר, וְעַל יְדֵי סִבּוּב זֶה יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲלֻמָּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, כִּי יָבֹאוּ בַּעֲלִילַת ״מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם״ (בראשית מב:ט). וּבָזֶה נִתְמָרֵק הֶעָוֹן שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף לִמְרַגֵּל הַבָּא לִרְאוֹת עֶרְוַת מַעֲשֵׂיהֶם. וּכְנֶגֶד מָה שֶׁהִשְׁלִיכוּ אֶת יוֹסֵף לַבּוֹר, ״וַיֶּאֱסֹף אוֹתָם אֶל־מִשְׁמָר״ (בראשית מב:יז), פֵּרַשׁ רַשִׁ״י בֵּית הָאֲסוּרִים, דְּהַיְנוּ בּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹסֵף ״וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר״ (בראשית לט:כ), וְיוֹסֵף אָמַר ״כִּי שָׂמוּ אוֹתִי בַבּוֹר״ (בראשית מא:יד), וְהֻכְרַח רַשִׁ״י לְפָרֵשׁ כֵּן, שֶׁאִם הָיָה בֵּית הַמִּשְׁמָר בְּאֵיזוֹ חֶדֶר לֹא הָיָה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. לְפִיכָךְ ״וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן״ (בראשית מב:כד), כִּי הוּא הִשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר.

וְאָמְרוּ דֶּרֶךְ וִדּוּי: ״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ״ וְגוֹ׳ (בראשית מב:כא), לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁאָמַר יוֹסֵף ״אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא״ וְגוֹ׳ (בראשית מב:יח), וְרָאוּ הָאֱמֶת שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי גָּמַל חֶסֶד עִמָּהֶם וְשָׁלַח רַעֲבוֹן בֵּיתָם וְלֹא עִכֵּב כִּי אִם אֶת שִׁמְעוֹן. אִם כֵּן אֵין לִתְלוֹת כָּל הַקּוֹרוֹת בְּמוֹשֵׁל עַז וּמַעֲלִיל, שֶׁהֲרֵי הוּא יְרֵא אֱלֹהִים, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעֲוֹנוֹתָם הִטּוּ אֵלֶּה. עַל כֵּן הָיוּ מִתְוַדִּים אַחַר שֶׁאָמַר ״אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא״ וְלֹא קֹדֶם לְכָךְ שֶׁנָּתַן אֶת כֻּלָּם בְּמַאֲסָר, לְפִי שֶׁאַחַר כָּךְ רָאוּ עַיִן בְּעַיִן שֶׁבְּמִדָּה שֶׁמָּדְדוּ נִמְדַּד לָהֶם.

וַעֲלִילַת הַגָּבִיעַ הָיְתָה, כְּדֵי שֶׁעַל יָדוֹ יִהְיוּ בַּחֲשַׁשׁ עַבְדוּת, כְּמוֹ שֶׁפָּסְקוּ עַל עַצְמָם ״הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי״, כִּי בָּזֶה יִתְמָרֵק הֶעָוֹן שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף לְעֶבֶד. וּכְשֶׁסִּפְּרוּ כָּל הַקּוֹרוֹת לְיַעֲקֹב, אָמַר ״אִם כֵּן אֵיפוֹא זֹאת עֲשׂוּ״. מַהוּ לְשׁוֹן ״אֵיפוֹא״? אֶלָּא שֶׁאָמַר: אִם זֹאת הָאֵיפָה הַיּוֹצֵאת לָמֹד לָכֶם בְּאֵיפָה וּמִדָּה, ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה״ (ישעיה כז, ח), וְאֵינוֹ בְּמִקְרֶה כִּי אִם בְּהַשְׁגָּחָה, ״זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם״ וְגוֹ׳, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מָה שֶׁמְּכָרוּהוּ לְיִשְׁמְעֵאלִים נוֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט. כָּךְ יָבִיאוּ מִנְחָה מִן הַמִּינִים אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי מוֹשֵׁל זֶה יִתְמָרֵק כָּל הֶעָוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲקֹב לֹא יָדַע מִן הַמְּכִירָה, מִכָּל מָקוֹם רוּחַ ה׳ דִּבֶּר בּוֹ לְהָבִיא מִנְחָה מִן מִינִים אֵלּוּ. ״וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים״, כִּי בָּזֶה יִתְמָרֵק הֶעָוֹן שֶׁלֹּא נָתְנוּ רַחֲמִים לַאֲחִיהֶם בְּהִתְחַנְּנוֹ אֲלֵיהֶם.

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו. פֵּרוּשׁ, רָאָה אוֹתָם בִּרְאִיַּת אַחִים וְהִכִּיר אַחְוָה לָהֶם, אֶלָּא שֶׁאֲלֵיהֶם הָיָה מִתְנַכֵּר, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם - פֵּרוּשׁ, לְמָה שֶׁהֵם אֵינָם מַכִּירִים אוֹתוֹ לֹא יַקְפִּידוּ עַל דַּבְּרוֹ אֲלֵיהֶם קָשׁוֹת, כִּי הוּא לָהֶם אִישׁ נָכְרִי. וְעָשָׂה כֵן לְהָבִיא בִּנְיָמִין כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לְבַסּוֹף, גַּם לִבְחוֹן בָּהֶם בְּאֶמְצָעוּת הַמִּתְגַּלְגֵּל לֵידַע מַחְשְׁבוֹתָם אֵלָיו בְּאוֹתוֹ מַצָּב, וְנִתְגַּלָּה לוֹ כִּי מִתְחָרְטִים הֵם עַל אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ וּלְחֵטְא יַחְשְׁבוּהוּ.