בְּרֵאשִׁית מ״ג · י״א

וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יִשְׂרָאֵ֣ל אֲבִיהֶ֗ם אִם־כֵּ֣ן ׀ אֵפוֹא֮ זֹ֣את עֲשׂוּ֒ קְח֞וּ מִזִּמְרַ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ בִּכְלֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ידוּ לָאִ֖ישׁ מִנְחָ֑ה מְעַ֤ט צֳרִי֙ וּמְעַ֣ט דְּבַ֔שׁ נְכֹ֣את וָלֹ֔ט בׇּטְנִ֖ים וּשְׁקֵדִֽים׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ישראל אביהם נעתר ואומר שאם כן יעשו זאת: ייקחו מזמרת הארץ בכליהם ויורידו לאיש מנחה - מעט צרי ודבש, נכאת ולוט, בטנים ושקדים. רש״י מסביר ש״אפוא״ הוא לשון ייתור לתיקון המילה, ש״מזמרת הארץ״ פירושו מן הדבר המשובח שבארץ. אבן עזרא מבאר ש״זאת עשו״ פירושו זאת העצה, ש״מזמרת הארץ״ הוא כל דבר משובח, ומזכיר את סוגי המתנות. אונקלוס מתרגם ״מזמרת הארץ״ - מדמשבח בארעא, מן המשובח בארץ. הפסוק מתאר את הסכמת יעקב לשלוח את בנימין, ואת עצתו לשלוח מנחה לשליט מן הפירות המשובחים של ארץ כנען. יעקב, שנכנע לבסוף ללחץ בניו, מנסה לרכך את השליט באמצעות מתנה מכובדת. בחירת המתנות מן המובחר שבארץ נועדה למצוא חן בעיני השליט, ולהגדיל את הסיכוי שיתייחס אליהם בטוב ויחזיר את שמעון ואת בנימין.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אפוא. לְשׁוֹן יֶתֶר הוּא, לְתַקֵּן מִלָּה בְלָשׁוֹן עִבְרִי, אִם כֵּן אֶזְדַּקֵּק לַעֲשׂוֹת, שֶׁאֶשְׁלָחֶנּוּ עִמָּכֶם, צָרִיךְ אֲנִי לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה פֹה תַקָּנָה וְעֵצָה לְהַשִּׂיאֲכֶם, וְאוֹמֵר אֲנִי זאת עשו:

מזמרת הארץ. מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא - שֶׁהַכֹּל מְזַמְּרִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא בָא לָעוֹלָם:

נכאת. שַׁעֲוָה:

בטנים. לֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם, וּבְפֵרוּשֵׁי א"ב שֶׁל רַבִּי מָכִיר רָאִיתִי פשט"ציאס וְדוֹמֶה לִי שֶׁהֵם אֲפַרְסְקִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לְהוֹן יִשְׂרָאֵל אֲבוּהוֹן אִם כֵּן הָכָא דָּא עִיבִידוּ סִיבוּ מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא בְּמָנֵיכוֹן וְאוֹחִיתוּ לְגַבְרָא תִּקְרֻבְתָּא זְעֵיר קְטַף וּזְעֵיר דְּבַשׁ שְׁעַף וּלְטוֹם בָּטְנִין וְשִׁגְדִּין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

זאת עשו. זאת העצה:

מזמרת הארץ. כל דבר משובח מגזרת "זמירות" (ישעי' כד טז):

צרי ונכאת. כבר פירשתים:

בטנים. אין אלו ריע במקרא, וי"א אגוזים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אִם כֵּן. אִם הַדָּבָר כֵּן כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם שֶׁהִתְגָּרָה הָאִישׁ בָּכֶם וְהוּא יְרֵא אֱלֹהִים:

אֵיפוֹא. מִן הַהֶכְרֵחַ רָאוּי שֶׁזֹּאת תַּעֲשׂוּ:

קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם מְעַט צֳרִי. כִּי אָמְנָם הַמִּנְחָה שֶׁתּוּבַל לְאִישׁ נִבְהָל לַהוֹן יִצְטָרֵךְ שֶׁתִּהְיֶה רַבַּת הַכַּמּוּת לְהַשְׂבִּיעַ עַיִן, וּמִזֶּה הַמִּין הָיְתָה מִנְחַת יַעֲקֹב לְעֵשָׂו. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יוֹבִילוּהָ לְנָדִיב אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁב, רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה מְעַט, אֲבָל תִּהְיֶה דָּבָר נִבְחָר מִדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים עַל הַמְעַט וְהֵם בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ, וּמִזֶּה הַמִּין הָיְתָה הַמִּנְחָה הַזֹּאת לְיוֹסֵף.

וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה. קֹדֶם שֶׁתֵּלְכוּ לִרְאוֹת פָּנָיו, לְמַעַן תִּרְאוּ אֵיךְ יְקַבֵּל הַמִּנְחָה בְּרָצוֹן. וּבָזֶה תֵּדְעוּ אֵיךְ יְקַבֵּל אֶתְכֶם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כְּאָמְרוֹ (שופטים יג:כג) "לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עוֹלָה וּמִנְחָה". וְאַחַר כָּךְ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מעט צרי שאינו מצוי במצרים כענין שנאמר וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להוריד מצרימה.

בטנים הבי״‎ת בחטף קמץ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל