וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

טרף בפיה. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה, לְכֵן קוֹרְאוֹ פְעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁכָּל יוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה, כְּמוֹ כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת (שיר ה'), כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת (יחז' ז') וּכְמוֹ כְּיוֹנָה פוֹתָה (הושע ז'):

טרף. חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (עיר' י"ח) לְשׁוֹן מָזוֹן; וְדָרְשׁוּ בְּפִיהָ לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִין כְּזַיִת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה וְלֹא מְתוּקִין כִּדְבַשׁ בִּידֵי בָשָׂר וָדָם:

וַאֲתַת לְוָתֵהּ יוֹנָה לְעִדַּן רַמְשָׁא וְהָא טְּרַף זֵיתָא תְּבִיר נָחִית בְּפוּמַהּ וִידַע נֹחַ אֲרֵי קַלִּיאוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא

טרף בפיה, י"א שהיא מלה מוכפלת בטעם כמו אדמת עפר (דניאל יב ב) ויפרשו טָרָף כמו עלה זית וכן "כל טרפי צמחה (יחז' יז ט) והראיה שיש תחת הרי"ש קמץ גדול כמו זָהָב וְעָשָן והנכון בעיני שיהיה הבי"ת נוסף כבי"ת "ברוחו שמים שפרה" (איוב כו יג) והוא באחד (שם כג יג), ובא בקמץ "כמו כי הוא טָרָף" (הושע ו א) אריה שָאָג (עמוס ג ח) וחבריהם או יהיה טָרָף קמוץ בעבור שהוא תואר השם כמו חָכָם, והטעם כמו טרוף כי יש תואר דומה לפועל ויש תואר דומה לפעול:

וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ מִפְּשׁוּטוֹ שֶׁל פָּסוּק זֶה יֵרָאֶה שֶׁלֹּא נֶעֶקְרוּ הָאִילָנוֹת וְלֹא נִמְחוּ בַּמַּבּוּל, כִּי לֹא הָיָה שָׁם נַחַל שׁוֹטֵף בַּעֲבוּר כִּי נִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם מַיִם. אֲבָל בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ג:ו') אָמְרוּ, מֵהֵיכָן הֵבִיאָה אוֹתוֹ, רַבִּי לֵוִי אָמַר מֵהַר הַמִּשְׁחָה הֵבִיאָה אוֹתוֹ, דְּלָא טָפַת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּמַיָּא דְּמַבּוּלָא, הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיחֶזְקֵאל, "בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (יחזקאל כב כד). רַבִּי בֵּירֵיי אָמַר נִפְתְּחוּ לָהּ שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ. וְהִנֵּה כַּוָּנָתָם שֶׁנֶּעֶקְרוּ הָאִילָנוֹת וְנִמְחוּ בִּמְקוֹמוֹת הַמַּבּוּל, וְאַף כִּי יִהְיֶה הֶעָלֶה נָבֵל. וְכֵן אָמְרוּ (ב"ר ל ח), אֲפִילּוּ אִצְטְרוּבוֹלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמּוֹחוּ בַּמַּבּוּל, וְדָרְשׁוּ בּוֹ "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" (איוב יד יט). וּמַאֲמָרָם "דְּלָא טָפַת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּמַיָּא דְּמַבּוּלָא" שֶׁלֹּא הָיָה עָלֶיהָ גֶּשֶׁם הַמַּבּוּל, כְּדִכְתִיב "לֹא גֻשְׁמָהּ" וְלֹא נִפְתְּחוּ בָּהּ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה, אֲבָל הַמַּיִם נִתְפַּשְּׁטוּ בְּכָל הָעוֹלָם וְכִסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מְפֹרָשׁ (בראשית ז':י"ט), וְאֵין סְבִיב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּדֵר לְעַכֵּב הַמַּיִם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בָהּ. וְכָךְ אָמְרוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק כג), אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא יָרַד עָלֶיהָ מֵי הַמַּבּוּל מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא נִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם מִן הָאֲרָצוֹת וְנִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ". וְהִנֵּה לְדַעַת רַבִּי לֵוִי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יָרַד בָּאָרֶץ הַהִיא הַגֶּשֶׁם הַשּׁוֹטֵף וְלֹא נִפְתְּחוּ עָלֶיהָ אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִשְׁאֲרוּ בָּהּ הָאִילָנוֹת, וּבְכָל הָעוֹלָם נִשְׁבְּרוּ וְנֶעֶקְרוּ בְּמַבּוּל וּמִטְרוֹת עֻזּוֹ. וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל מַאֲמָרָם "מִגַּן עֵדֶן", אִם כֵּן לֹא יָדַע נֹחַ שֶׁקַּלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, כִּי שָׁם לֹא נִכְנְסוּ מֵי הַמַּבּוּל. וְאוּלַי הָיוּ שְׁעָרָיו סְגוּרִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שָׁם הַמַּיִם, וְכַאֲשֶׁר קַלּוּ הַמַּיִם נִפְתְּחוּ. וּמִדַּעְתָּם זוֹ אָמְרוּ שָׁם (ב"ר לו ג) "וַיִּטַּע כָּרֶם" (בראשית ט':כ') וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא בִּכְנִיסָתוֹ לַתֵּבָה הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת לִנְטִיעוֹת יִחוּרִים לִתְאֵנִים גְּרוֹפִיּוֹת לְזֵתִים:

טָרָף בְּפִיהָ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ח':י"א): אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזָּכָר הָיָה וּלְכָךְ קוֹרֵא אוֹתוֹ פְּעָמִים לְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן נְקֵבָה, לְפִי שֶׁכָּל יוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן נְקֵבָה הוּא, טָרָף - חָטַף. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְשׁוֹן מָזוֹן, וְדָרְשׁוּ "בְּפִיהָ" לְשׁוֹן מַאֲמָר, אָמְרָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוּרִין כְּזַיִת וּבְיָדוֹ שֶׁל הקב"ה וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ בְּיַד אָדָם. וְאֵין כָּל זֶה נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי חֲזָרַת זֵכֶר הַיּוֹנִים מִנְּקֵבָה לְזָכָר בְּמָקוֹם אֶחָד מִן הַפָּרָשָׁה אֵין בּוֹ טַעַם, וְאִם הַלָּשׁוֹן לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם הַנְּקֵבוֹת לָמָּה שִׁנָּה בְּכָאן? וְכֵן מִדְרָשָׁם בַּהַגָּדָה לֹא שֶׁיַּעֲשׂוּ "בְּפִיהָ" לְשׁוֹן מַאֲמָר כְּלָל, אֲבָל מִדְרָשָׁם מִפְּנֵי שֶׁהֵבִיאָה הֶעָלֶה הַזֶּה, כִּי אִם נֹאמַר שֶׁאֵרַע כֵּן לֹא עַל חִנָּם פֵּרֵשׁ אוֹתוֹ הַכָּתוּב, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר וְהִנֵּה עָלֶה טָרָף בְּפִיהָ, וְהַזַּיִת אֵינֶנּוּ בָּא מִן הָאִילָנוֹת הַגְּבוֹהִים מְאֹד שֶׁיִּשְׁכְּנוּ בּוֹ הָעוֹפוֹת לְאֹרֶךְ דָּלִיּוֹתָיו, וּלְכָךְ אָמְרוּ כִּי הָיָה בָּזֶה רֶמֶז, שֶׁהָעוֹפוֹת נוֹחַ לָהֶם לִהְיוֹת מְזֹנוֹתָם מָרִים כַּלַּעֲנָה בְּיַד הקב"ה וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ טוֹבִים בִּידֵי אָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן בְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵין רְצוֹנָם לְהִתְפַּרְנֵס זֶה מִזֶּה. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה לג ו): אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אִלּוּ מִגַּן עֵדֶן הֵבִיאָה אוֹתוֹ לֹא הָיָה לָהּ לְהָבִיא דָּבָר מְעֻלֶּה אוֹ קִנָּמוֹן אוֹ פְּפוּלְסְמוֹן, אֶלָּא רֶמֶז רָמְזָה לוֹ נֹחַ מַר מִזֶּה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא מָתוֹק מִתַּחַת יָדְךָ. אֲבָל בַּגְּמָרָא הוֹסִיפוּ (סנהדרין קח א): מֵאֵי מַשְׁמַע דְּהַאי טָרָף לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא, דִּכְתִיב (משלי ל ח) "הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי". כִּי מִפְּנֵי הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ, עָשׂוּ לָזֶה סֶמֶךְ מִלְּשׁוֹן "הַטְרִיפֵנִי", יִרְמֹז כְּאִלּוּ אָמַר וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טֶרֶף בְּפִיהָ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא פֵּרְשׁוּ בּוֹ (אונקלוס הראב"ע והרד"ק) שֶׁהוּא תֹּאַר לֶעָלֶה: וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרוּף בְּפִיהָ. וְסֶמֶךְ לַדָּבָר, שֶׁהוּא קָמוּץ, כִּי כֵן מִשְׁפָּטוֹ. אֲבָל נִמְצָא מֵהֶם בְּזָרוּת, (הושע ו א): "כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ", (ויקרא ה כג): "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל", (ויקרא ה יח): "עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג", וְזוּלָתָם רַבִּים.

וידע נח כי קלו המים על ששהתה לבא עד הערב ולמ״‎ד לא ירד מבול לארץ ישראל היאך ידע נח בהבאת העלה שקלו המים היה לו לספק שמא מא״‎י הביאתו או שמא צפה על פני המים לקחתו, אלא י״‎ל ניכר היה שלא הביאתו ממקום רחוק שהרי טרף כתיב לשון חטיפה שחטפתו מן האילן וחטיפתו מעידה עליו שאילו מצאתו על פני המים כדרך שאר עלין שנושרין מן האילן על ידי רוח לא היה טרוף אלא שלם וכן התרגום מוכיח תביר מחת בפומה.

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְגוֹ׳. מַה אִכְפַּת לָנוּ בָּזֶה אִם בָּעֶרֶב הִיא בָּאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אוֹ לְהֵפֶךְ, וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁהֵבִיאָה אֵלָיו עֲלֵה זַיִת לְהוֹצִיא מֵהֶם אוֹרָה אֲשֶׁר לְעֵת עֶרֶב דַּוְקָא צְרִיכִין אֵלָיו, כִּי לְמַאן דְּאָמַר ״צֹהַר״ הַיְינוּ חַלּוֹן, קָשֶׁה בַּלַּיְלָה מַה יָּאִיר לוֹ, עַל כֵּן פֵּרֵשׁ בַּחִזְקוּנִי ״צֹהַר״ לְשׁוֹן יִצְהָר, שֶׁהָיָה מַדְלִיק שֶׁמֶן בַּתֵּבָה בַּלַּיְלָה, וּבַיּוֹם נִכְנַס הָאוֹר דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַתֵּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה״ (בראשית ח:ו). וּרְאָיָה לִדְבָרִים אֵלֶּה מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא (ה) וּבַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה עַל פָּסוּק ״עֵינַיִךְ יוֹנִים״ (שיר השירים ד:א): ״מַה הַיּוֹנָה הֵבִיאָה אוֹרָה לָעוֹלָם, כָּךְ אַתֶּם הָבִיאוּ שֶׁמֶן זַיִת וְהַדְלִיקוּ נֵרוֹת לְפָנָיו״ כוּ׳. וְקָשֶׁה, מְנָא לֵיהּ לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁהַיּוֹנָה הֵבִיאָה אוֹרָה לָעוֹלָם, וְאֵיךְ לָמַד זֶה מִפָּסוּק ״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלָּמַד זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״לְעֵת עֶרֶב״, כָּאָמוּר.

וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אָמְרָה הַיּוֹנָה יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים כַּזַּיִת כוּ׳ - אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁאָמְרָה כָּךְ בְּפִיהָ, כִּי הַיּוֹנָה לֹא בַּעֲלַת דְּבָרִים הִיא מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, אֶלָּא שֶׁאָנוּ מְבִינִים מִמַּה שֶּׁהֵבִיאָה לְמַאֲכָלָהּ עֲלֵה זַיִת, מַאֲכָל מַר מְאֹד, וְכִי לֹא יָדְעָה הַיּוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ אֲרוּחַת תָּמִיד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל נֹחַ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּכָךְ בָּחֲרָה בְּמַאֲכָל מַר זֶה, לְפִי שֶׁהָיָה בִּידֵי שָׁמַיִם וְלֹא בִּידֵי בָשָׂר וָדָם.