אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר׃

הפסוק ממשיך במניין החיות הטהורות: איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר. רש״י מפרש כמה מן השמות לפי התרגום: ״אקו״ מתורגם יעלא, הוא מין של יעל, ״ותאו״ מתורגם תורבלא, שפירושו תור היער, שכן ״בלא״ בלשון ארמית הוא יער. אבן עזרא מעיר שאיל וצבי ידועים, אך חמשת המינים האחרים צריכים לקבלה מרבותינו כדי לזהותם בוודאות. הפסוק משלים את רשימת המינים הטהורים המותרים באכילה, ומדגיש שזיהוי חלק מן החיות הללו תלוי במסורת שבידינו ואינו ברור מן הכתוב לבדו.