דְּבָרִים י״ד · ה׳

אַיָּ֥ל וּצְבִ֖י וְיַחְמ֑וּר וְאַקּ֥וֹ וְדִישֹׁ֖ן וּתְא֥וֹ וָזָֽמֶר׃

במילים פשוטות

הפסוק ממשיך במניין החיות הטהורות: איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר. רש״י מפרש כמה מן השמות לפי התרגום: ״אקו״ מתורגם יעלא, הוא מין של יעל, ״ותאו״ מתורגם תורבלא, שפירושו תור היער, שכן ״בלא״ בלשון ארמית הוא יער. אבן עזרא מעיר שאיל וצבי ידועים, אך חמשת המינים האחרים צריכים לקבלה מרבותינו כדי לזהותם בוודאות. הפסוק משלים את רשימת המינים הטהורים המותרים באכילה, ומדגיש שזיהוי חלק מן החיות הללו תלוי במסורת שבידינו ואינו ברור מן הכתוב לבדו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואקו. מְתֻרְגָּם יַעֲלָא (איוב ל"ט) "יַעֲלֵי סָלַע", הוּא אשטנב"וק:

ותאו. "תּוֹרְבָּלָא", תּוֹר הַיַּעַר, "בָּלָא" - יַעַר בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַיָלָא וְטַבְיָא וְיַחְמוּרָא וְיַעְלָא וְרֵימָא וְתוֹרְבָּלָא וְדִיצָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

איל וצבי. ידועים והחמשה האחרים צריכים לקבלה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

איל ציר״‎ף בלע״‎ז.

צבי צברי״‎ל שולבי״‎א.

ויחמור ביבר״‎א כדאמרינן בבכורות הני ביעי דיחמורא.

אקו אשטנבו״‎ק.

דישון שגל״‎א.

תאו שוליי״‎א תאו הוא תוא.

זמר לא איתפרש.

מקור: ספריא · נחלת הכלל