בַּח֖וּץ תַּעֲמֹ֑ד וְהָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ נֹשֶׁ֣ה ב֔וֹ יוֹצִ֥יא אֵלֶ֛יךָ אֶֽת־הַעֲב֖וֹט הַחֽוּצָה׃

המשך דין המשכון: המלווה יעמוד בחוץ, והלווה הוא שיוציא אליו את המשכון החוצה. חזקוני מבאר שהמשכון יוצא על ידי שליח בית דין, ומוסיף שמן הלשון ״יוציא אליך״ למדו שדינו של בעל חוב לגבות מן הנכסים הפחותים - שדרך בעל הבית להוציא את הכלים הפחותים שברשותו. עוד מבאר חזקוני ש״העבוט״ אין הכוונה דווקא לדבר מיטלטל, אלא אף אפשר להעמידו על הקרקע הפחותה שברשותו. הפסוק שומר על כבודו של הלווה: המלווה נשאר בחוץ, והלווה בעצמו בוחר ומוציא את המשכון, ואין המלווה פולש אל ביתו.