וירקה בפניו. עַל גַּבֵּי קַרְקַע (שם):
אשר לא יבנה. מִכָּאן לְמִי שֶׁחָלַץ שֶׁלֹּא יַחֲזֹר וִייַבֵּם, דְּלָא כְתִיב "אֲשֶׁר לֹא בָנָה", אֶלָּא "אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה", כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָנָה - שׁוּב לֹא יִבְנֶה (יבמות י'; עי' ספרי):
וְתִתְקְרַב יְבִמְתֵּהּ לְוָתֵה לָקֳדָם סָבַיָא וְתַשְׁרֵי סֵינֵהּ מֵעַל רַגְלֵהּ וְתֵרוֹק בְּאַנְפּוֹהִי וְתָתֵב וְתֵימַר כְּדֵין יִתְעֲבֵד לִגְבַר דִי לָא יִבְנֵי יָת בֵּיתָא דַאֲחוּהִי
וחלצה. כמו חלצו שד והטעם תסיר:
בפניו. מפורש בדברי הקבל' שהוא כמו לפניו ודרך הפשט לפני הנעל כמו והיא כתובה פנים ואחור:
וחלצה נעלו - לקנות ממנו ירושת אחיו המת, כמו שמצינו בבועז. דרך ארץ לפי פשוטו.
וחלצה נעלו משל עור כדכתיב ואנעלך תחש וברגל ימין דילפינן רגל רגל ממצורע.
וחלצה נעלו לפי פשוטו להקנות לו ירושת אחיו המת כמו שמצינו בבועז לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו ולתשובת המינים וחלצה נעלו פירוש אם תחפוץ ליבמי אעבוד אותך כשפחה לאדוניה והוא ישיב לה לא חפצתי לקחתה.
וירקה בפניו כדי לבזותו על אשר מאס בה לומר שמאחר שאינך חפץ בי אינני חוששת בך אלא כרוק הזה.
וענתה ואמרה כדי לבזותו ולישב דעתו.
וְעָנְתָה וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן עֲנִיָּה, פֵּרוּשׁ, תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵי הַיָּבָם שֶׁאָמַר ״לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ״, תַּעֲנֶה הִיא וְתֹאמַר ״כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ״ וְגוֹ׳:
