בָּר֧וּךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ׃

שגר אלפיך. וַלְדוֹת בְּקָרְךָ, שֶׁהַבְּהֵמָה מְשַׁגֶּרֶת מִמֵּעֶיהָ:

ועשתרות צאנך. כְּתַרְגּוּמוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם עַשְׁתָּרוֹת? שֶׁמַּעֲשִׁירוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וּמַחֲזִיקוֹת אוֹתָם כְּעַשְׁתָּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן סְלָעִים חֲזָקִים:

בְּרִיךְ וַלְדָא דִמְעָךְ וְאִבָּא דְאַרְעָךְ וּוַלְדָא דִבְעִירָךְ בַּקְרֵי תוֹרָיךְ וְעֶדְרֵי עָנָךְ

פרי בטנך. בבנים והבטן כנוי:

שגר ועשתרות. פירשתים:

בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וְגוֹ׳. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ״, וּבַקְּלָלוֹת שִׁנָּה הַסֵּדֶר, שֶׁהִזְכִּיר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ קֹדֶם פְּרִי בִטְנְךָ. לְפִי שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁלְּעוֹלָם יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס נִסְתָּר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיַּעֲשֶׂה נֵס נִגְלֶה. וּבִרְכַּת פְּרִי הַבֶּטֶן וּפְרִי הָאֲדָמָה הַכֹּל נֵס נִסְתָּר, אַף אִם יִרְבּוּ יוֹתֵר מִן הַנָּהוּג אֵין זֶה חוּץ לַטֶּבַע. אֲבָל טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ שֶׁהֵם פֵּרוֹת תְּלוּשִׁים אֲשֶׁר הוּנְחוּ כְּבָר בַּכְּלִי, אִם יִרְבּוּ, זֶה נֵס נִגְלֶה, בֵּין אִם יָנִיחַ שְׁנַיִם וְיִמְצָא שְׁלֹשָׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א׳ יז יד): ״כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה״ וְגוֹ׳, בֵּין אִם יֹאכַל קִמְעָא וְיִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, הַכֹּל נֵס נִגְלֶה. עַל כֵּן אָמַר בַּבְּרָכוֹת: לֹא זוֹ נֵס נִסְתָּר שֶׁיַּעֲשֶׂה לְךָ, אֶלָּא אֲפִלּוּ נֵס נִגְלֶה יַעֲשֶׂה לְךָ. וּבַקְּלָלוֹת הוּא לְהֵפֶךְ: לֹא זוֹ אַף זוֹ.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר מִיָּד אַחַר ״בָּרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתְךָ״, ״יִתֵּן ה׳ אֶת אֹיְבֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ״, וּבַקְּלָלוֹת לֹא הִזְכִּיר מִיָּד שֶׁיִּהְיוּ מְנֻצָּחִים, כִּי אִם אַחַר כַּמָּה פְּסוּקִים, לְפִי שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת שֶׁמִּיָּד כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ הָאוֹיְבִים שֶׁכָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַהִיא מֻצְלָחִים וּבְרוּכִים הֵם בְּבוֹאָם וּבְצֵאתָם, אָז יִתְקַנְּאוּ הָאֻמּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְיֵצְאוּ מִבֵּיתָם לִלְחֹם עִם יִשְׂרָאֵל לְגָרְשָׁם מִן הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַהִיא. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ״ וְגוֹ׳, מַשְׁמָע שֶׁהָאֻמּוֹת יָבֹאוּ עַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בַּקְּלָלוֹת נֶאֱמַר: ״בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו״, מַשְׁמָע אַדְּרַבָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵצְאוּ מֵאַרְצָם לִלְחֹם עִם הָאֻמּוֹת. וְזֶה לְפִי שֶׁבַּקְּלָלוֹת הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר רָאוּ מַכּוֹת הָאָרֶץ וְאֶת תַּחֲלוּאֶיהָ, מִסְּתָמָא לֹא יְבַקְשׁוּ הָאֶרֶץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא יִרְאוּ בָּהּ שׁוּם הַצְלָחָה. לָכֵן לֹא נֶאֱמַר אַחַר ״אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתְךָ״, ״יִתֶּנְךָ ה׳ נִגָּף לִפְנֵי אוֹיְבֶיךָ״, בְּאוֹיְבִים שֶׁיָּבֹאוּ עָלֶיךָ, כִּי וַדַּאי לֹא יָבֹאוּ, אֶלָּא אַתָּה תֵּצֵא מֵאַרְצְךָ אֲלֵיהֶם, כִּי תִּרְאֶה שֶׁאַרְצָם טוֹבָה מֵאַרְצְךָ. אֲבָל לֹא לְאַלְתַּר, כִּי אִם אַחַר שֶׁיִּתְקַיְּמוּ כָּל הַיִּעוּדִים הָרָעִים שֶׁהִזְכִּיר, מִן ״יְשַׁלַּח ה׳ בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה״ עַד ״יִתֵּן ה׳ מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר וְגוֹ׳, וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל״. עַל רֹאשְׁךָ וְתַחְתֶּיךָ לָמָּה לִי? וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהַשָּׁמַיִם עַל רֹאשְׁךָ וְהָאָרֶץ תַּחְתֶּיךָ? אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר: אוֹתוֹ חֵלֶק דַּוְקָא שֶׁעַל רֹאשְׁךָ וְתַחְתֶּיךָ יִהְיוּ מְקֻלְקָלִים, אֲבָל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁמִּמַּעַל וּמִתַּחַת שֶׁל אַרְצוֹת שְׁאָר הָעַמִּים, לֹא יִהְיוּ מְקֻלְקָלִין. וְדַוְקָא מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר, לֹא מְטַר אַרְצוֹת שְׁאָר הָאֻמּוֹת. וְעַל כֵּן יַשִּׁיאֲךָ לִבְּךָ לָצֵאת מִבֵּיתְךָ אֶל אַרְצוֹת שְׁאָר הָאֻמּוֹת הַטּוֹבִים מֵאַרְצְךָ, אוּלַי תּוּכַל לְגָרְשָׁם לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמָם. עַל כֵּן אָמַר: ״יִתֶּנְךָ ה׳ נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו״. וְזֶה טַעַם יָקָר.