״והותירך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך, בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטֹבה, כי ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבֹתיך״. אבן עזרא מבאר ש״והותירך״ בא לאחר שיתן את הקללות על השונאים, ו״כאשר שש על אבותיך״ - שנחלו את הארץ, כי הכתוב מדבר עם הגולים ממנה. חזקוני מבאר גם הוא שמדובר עם הגולים מן הארץ, וההבטחה היא שיירשוה כאבות. הפסוק מבטיח שפע לאחר הגאולה: ה׳ ייתן עודף ברכה בכל מעשה ידי ישראל, בצאצאיהם, בבהמתם ובאדמתם. יסוד הברכה הוא ש״ישוב ה׳ לשוש עליך לטוב״ - ה׳ ישמח שוב להיטיב לישראל, כפי ששמח על האבות. הגאולה מחזירה את היחס המבורך שבין ה׳ לעמו: שמחה אלוקית בהטבה, ושפע בכל תחומי החיים.
