וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים׃

כי יבא. כְּמוֹ כִּי בָא, לְשׁוֹן הֹוֶה:

לדרש אלהים. כְּתַרְגּוּמוֹ "לְמִתְבַּע אֻלְפַּן" - לִשְׁאֹל תַּלְמוּד מִפִּי הַגְּבוּרָה:

וַאֲמַר משֶׁה לַחֲמוּהִי אֲרֵי אָתָן לְוָתִי עַמָא לְמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ:

ויאמר. השיב משה אני עושה שני דברים, האחד כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, והטעם לדרוש תורתו, והדבר השני, כי יהיה להם דבר בא אלי והשיב על האחרון תחלה ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חקי האלהים לדורש:

כי יבא אלי העם לדרש אלהים - כלומר: אני לבדי צריך לשאול אל אלהים. ואין בהם רגיל לדבר אל אלהים כי אם אני לבדי.

לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים. הַנְּשִׂיאִים וְרָאשֵׁי הַדּוֹר הַבָּאִים עַל עִסְקֵי הָרַבִּים וְסִדְרָם בָּאִים אֵלַי בְּהֶכְרֵחַ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים, כִּי עַל פִּי ה' יַחֲנוּ (במדבר ט:יח).

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי הָרוֹצֶה לֵידַע מֵאֵיזוֹ טַעַם דַּנְתּוּנִי, אַף אִם יִהְיוּ מֵאָה דַּיָּנִים יוֹשְׁבִים אֶצְלִי בַּדִּין, לְעוֹלָם לֹא יָבֹא כִּי אִם אֵלַי לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים, רָצָה לוֹמַר מִשְׁפְּטֵי ה׳, וְאֵין לִי מָקוֹם לְהִפָּטֵר מִצַּעֲקָתָם. וְאִם תֹּאמַר: אִם כֵּן הָיָה לְךָ לַחְשׂוֹךְ מִן הַדִּין לְגַמְרֵי וּלְמַנּוֹת אֲחֵרִים, וּתְכַל תְּלֻנָּתָם מֵעָלֶיךָ, עַל זֶה אָמַר ״כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי״, ״בָּאוּ אֵלַי״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא שְׁקָאֵי עַל אוֹתוֹ דָּבָר, כִּי הַדָּבָר בָּא אֵלַי בִּנְבוּאָה, וְהַכֹּל בְּיַד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל, וְכָל דָּבָר נֶעְלָם שֶׁאֵין עֵדִים בַּדָּבָר בָּא אֵלַי, עַד שֶׁיֵּשׁ בִּי כֹּחַ לִשְׁפּוֹט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, רָצָה לוֹמַר בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁאֵין עֵדִים בַּדָּבָר, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לִי לְהִשָּׁמֵט מִן הַדִּינִין. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמַר ״וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִיבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו״ (דברים א יז), דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עֵדִים בַּדָּבָר תַּקְרִיבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו מִפִּי הַגְּבוּרָה. וְאָמַר לוֹ יִתְרוֹ: אַף עַל פִּי כֵן ״לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה״, וְלֹא אָמַר כָּאן ״לָעָם״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁלֹּא טוֹב אַתָּה עֹשֶׂה גַּם לְךָ גַּם לָעָם, ״כִּי נָבֹל תִּבּוֹל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם״, כִּי ״כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר״, וְצָרִיךְ אַתָּה לְהָקֵל תְּלֻנָּתָם מֵעָלֶיךָ.

דָּבָר אַחֵר: כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי. אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַתּוֹבֵעַ בָּא אֵלַי לְבַדּוֹ כְּדֵי לְסַדֵּר טַעֲנוֹתָיו בְּפָנַי, וַאֲנִי אֵינִי שׁוֹמֵעַ לִדְבָרָיו, אֶלָּא ״וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ״ כְּשֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם לְפָנַי דַּוְקָא.

כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, מַה תְּשׁוּבָה זוֹ עוֹשָׂה, וַהֲלֹא רָאָה יִתְרוֹ כִּי בָא אֵלָיו הָעָם לִדְרֹשׁ, וְכַוָּנַת קֻשְׁיָתוֹ הוּא לָמָּה יִתְנַהֵג בְּמִנְהָג זֶה כִּי יֵשׁ טֹרַח לָעָם. וּדְבָרָיו בָּרוּר מִלֵּלוּ ״אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ״, פֵּרוּשׁ, וְאֵין שׁוֹפְטִים אֲחֵרִים לָדוּן הָעָם, וְלוּ יִהְיֶה שֶׁלֹּא הֵבִין מֹשֶׁה דְּבָרָיו, הָיָה לוֹ לִשְׁאֹל גְּזֵרַת הַדִּבּוּר, לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ דְּבָרִים שֶׁעֲלֵיהֶם הוּא מַקְשֶׁה.

וְנִרְאֶה כִּי מֹשֶׁה הֵבִין בְּדִבְרֵי יִתְרוֹ בְּמַה שֶׁאָמַר אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה וְגוֹ׳, מַשְׁמָע כִּי מֹשֶׁה מַכְרִיחָם וּמְחַיְּבָם שֶׁלֹּא לַעֲמוֹד לִפְנֵי דַיָּן זוּלָתוֹ, וְזֶה סִבָּה שֶׁסּוֹבְלִים הָעָם הַטּוֹרַח, וְאִם יַחְפּוֹץ יְמַנֶּה עֲלֵיהֶם דַּיָּנִים וְיֵלְכוּ לָדוּן לִפְנֵיהֶם. לָזֶה הֱשִׁיבוֹ כִּי לֹא מִמֶּנּוּ אֶלָּא מֵהָעָם, כִּי יָבֹא מֵעַצְמוֹ אֵלַי וְלֹא לְזוּלָתִי חָפֵץ לָלֶכֶת. וּלְצַד שֶׁיִּקְשֶׁה לְךָ לָמָּה יַחְפְּצוּ בְּטוֹרַח זֶה, הַטַּעַם הוּא כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק ב עח.) בָּא אֵלַי הַדָּבָר עַצְמוֹ וְיִצְטַדֵּק הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, וְדָבָר זֶה לֹא יִמָּצֵא בְּזוּלָתִי.

וּמֵעַתָּה אֵין מְצִיאוּת לְמַנּוֹת דַּיָּנִים וְיֵלְכוּ הָעָם לִפְנֵיהֶם, וְגָמַר אוֹמֶר וְהוֹדַעְתִּי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ גַּם דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר בְּזוּלָתִי.

וְיִתְרוֹ נִסְתַּפֵּק בְּמַשְׁמָעוּת דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁסּוֹבֵל שְׁתֵּי דְּרָכִים. הָאַחַת, כִּי לְצַד שֶׁבָּאִים אֶצְלוֹ הָעָם הוּא חָשׁ עַל הַמִּצְוָה לָדוּן בֵּין אִישׁ וְגוֹ׳ לַעֲשׂוֹתָהּ הוּא וְלֹא אֲחֵרִים, וְהַשְּׁנִיָּה, כִּי הָעָם לֹא יַחְפְּצוּ לְזוּלָתוֹ לְצַד מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּדְבָרָיו. לָזֶה הֱשִׁיבוֹ כְּנֶגֶד הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו כִּי יִבְחַר עֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּעַצְמוֹ וְלֹא יִמְנַע עֲשׂוֹת טוֹב אָמַר לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה וְגוֹ׳, כַּאֲשֶׁר יְבָאֵר הַטַּעַם. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁמּוּבָן מִדְּבָרָיו כִּי הָעָם לֹא יִתְרַצּוּ לָלֶכֶת לְזוּלָתוֹ, אָמַר אִיעָצְךָ וְגוֹ׳ הֱיֵה אַתָּה לָעָם וְגוֹ׳ וְאַתָּה תֶחֱזֶה וְגוֹ׳ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, פֵּרוּשׁ, בְּכָל דִּין שֶׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁפָּט רָצוּי לִשְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִים, וּמִן הַסְּתָם כְּשֶׁיָּדוּנוּ לָהֶם מִשְׁפָּט רָצוּי לָמָּה יִבְחֲרוּ בַּטּוֹרַח הַגָּדוֹל, וְהָיָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וּכְשֶׁיִּהְיֶה דָּבָר גָּדוֹל שֶׁל הִתְעַצְּמוּת הַדִּין, בֵּין לְצַד הַשּׁוֹפְטִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הַשֵּׂג בֵּין לְצַד הַנִּשְׁפָּטִים שֶׁלֹּא יִתְרַצּוּ שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת בְּמִשְׁפָּטָם - יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְלֹא לְצַד פְּרָט זֶה תִּתְחַיֵּב בַּכֹּל.