ושפטו. וְדָיְנִין יָת עַמָּא:
יביאון. מָיְתִין:
ישפוטו הם. כְּמוֹ יִשְׁפְּטוּ, וְכֵן "לֹא תַעֲבוּרִי" (רות ב'), כְּמוֹ לֹא תַעַבְרִי, וְתַרְגּוּמוֹ דָּיְנִין אִינּוּן; מִקְרָאוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֵם לְשׁוֹן צִוּוּי, לְכָךְ מְתֻרְגָּמִין וִידוּנוּן, יַיְתוּן, יְדוּנוּן, וּמִקְרָאוֹת הַלָּלוּ לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה:
וְדַיְנִין יָת עַמָא בְּכָל עִדָן יָת פִתְגַם קָשֵׁי מַיְתִין לְוָת משֶׁה וְכָל פִּתְגַם זְעֵיר דָיְנִין אִנוּן:
ישפוטו הם. כמו ישפוטו בשורק תחת חולם כמו וגם לא תַעבוּרי מזה (רות ב ח) כמו ולא תעבוֹרי, ור' שלמה רצה להפריש ביניהם ולא עלתה בידו ונוכל לומר דרך דקדוק, כי ראינו חָדְלוּ פרזון בישראל חָדֵלּוּ (שופטים ה ז) בדגשות הלמ"ד בעבור שהוא באתנח, הרים נָזֹלּוּ (ישעי' סג יט) בסוף פסוק, ואמר תְהָתֵלּוּ בו (איוב יג ט) כי חשבוהו כמו סוף פסוק, כי מלת "בו" דבקה היא עם "תהתלו" ותנועה אחת לבדה וככה יִשְׁפְטוּ הם, כמו יִשְׁפוּטוּ בעבור שיש להשיב כי אין כח האתנח ככח סוף פסוק "בו", הנה עמים תחתיך יִפְלוּ (תה' מה ו) ה' על יְמִינְךָ (שם קי ה) טוב עשית עם עַבְדְךָ (שם קיט סה) ורבים כאלה, וככה לא ימצא בסוף פסוק:
ישפוטו הם - כמו: לא תעבורי מזה. בכמה מקומות (וא"ו מלאפו"ם במקום וא"ו חול"ם).
[יביאון, ישפוטו לשון הווה].