שְׁמוֹת י״ח · כ״ז

וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ׃ {פ}

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה משלח את חותנו, וילך לו אל ארצו. רש״י מבאר ״וילך לו אל ארצו״ - לגייר את בני משפחתו. אבן עזרא מבאר ״וישלח״ - דרך כבוד, כמו ״ואברהם הולך עמם לשלחם״, כלומר משה ליווה את יתרו בכבוד בצאתו. חתימת הפרשה מספרת על פרידת יתרו ושובו לארצו, לאחר שסייע בעצתו לכינון מערכת המשפט. לפי רש״י, יתרו אינו שב מתוך ריחוק, אלא כדי להשפיע לטובה גם על בני משפחתו ולקרבם אל אמונת ישראל. הפרידה נעשית בכבוד הדדי, ומסמלת את הקשר המיוחד שנרקם בין משה לחותנו הנכרי, שהכיר בגדולת ה׳, סייע לעם ישראל, ושב לארצו כדי להפיץ שם את שהכיר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וילך לו אל ארצו. לְגַיֵּר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ (מכילתא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְשַׁלַח משֶׁה יָת חֲמוּהִי וַאֲזַל לֵהּ לְאַרְעֵהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וישלח. דרך כבוד כמו ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ. כִּי לֹא רָצָה לָלֶכֶת עִם יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, כְּאָמְרוֹ "לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" (במדבר י:ל). וְזֶה אוּלַי מִצַּד זִקְנָתוֹ, כְּעִנְיַן בַּרְזִלַּי בְּאָמְרוֹ "יָשׁוּב נָא עַבְדְּךָ וָאָמֹת בְּעִירִי, עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי" (שמואל ב יט:לח). אֲבָל בְּנֵי יִתְרוֹ הָלְכוּ עִם יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ בְּלִי סָפֵק, כְּאָמְרוֹ "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים וְכוּ'" (שופטים א:טז), וַעֲלֵיהֶם אָמַר בִּלְעָם "אֵיתָן מוֹשָׁבְךָ כוּ'" (במדבר כד:כא).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וישלח משה לשון לויה, כמו ואברהם הולך עמם לשלחם. י״‎מ כל הפרשה מוישמע יתרו עד וילך לו אל ארצו לאחר מתן תורה, וכן הפי׳‎ ויבא יתרו בעשרה בתשרי שבו ירד משה מן ההר ויצא משה לקראת חותנו, באותו יום עצמו ויספר משה לחותנו וגו׳‎ על הסדר עד ויבא אהרן וכל זקני ישראל, באותו יום עצמו שירד מן ההר היה, ויהי ממחרת יום הסעודה שבו ירד משה מן ההר ללמד תורה לישראל כמו שפרש״‎י בסוף פר׳‎ תשא וישב משה לשפוט את העם וגו׳‎ על הסדר עד ויעש כל אשר אמר, היינו דכתיב בפרשת דברים לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם וגו׳‎ עד ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי חמשים ושרי עשרות. י״‎מ יתרו עמד שם עם ישראל עד שנה שניה שאמר לו משה לכה אתנו וגו'. ואגב גררא דיציאת מצרים דעסיק בה נקטה לפרשת יתרו הכא משום דאף היא קא מתחלא ועסקא ביציאת מצרים וע״‎י שהיא גומרת והולכת בעניני התורה ודינין כדי לחברנה לפרשת מתן תורה הפסיק הענין של יתרו בכך, ונקיט ליה למסקנא דמילתיה דיתרו דהיינו וישלח משה לחותנו וגו', ולפי שטה זו צ״‎ל גרשום ואליעזר לא עמדו על הר סיני ואעפ״‎י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שלא הוזכרו מכאן ואליך בשום מקום בתורה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל