וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ׃ {פ}

וילך לו אל ארצו. לְגַיֵּר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ (מכילתא):

וְשַׁלַח משֶׁה יָת חֲמוּהִי וַאֲזַל לֵהּ לְאַרְעֵהּ:

וישלח. דרך כבוד כמו ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז):

וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ. כִּי לֹא רָצָה לָלֶכֶת עִם יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, כְּאָמְרוֹ "לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" (במדבר י:ל). וְזֶה אוּלַי מִצַּד זִקְנָתוֹ, כְּעִנְיַן בַּרְזִלַּי בְּאָמְרוֹ "יָשׁוּב נָא עַבְדְּךָ וָאָמֹת בְּעִירִי, עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי" (שמואל ב יט:לח). אֲבָל בְּנֵי יִתְרוֹ הָלְכוּ עִם יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ בְּלִי סָפֵק, כְּאָמְרוֹ "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים וְכוּ'" (שופטים א:טז), וַעֲלֵיהֶם אָמַר בִּלְעָם "אֵיתָן מוֹשָׁבְךָ כוּ'" (במדבר כד:כא).

וישלח משה לשון לויה, כמו ואברהם הולך עמם לשלחם. י״‎מ כל הפרשה מוישמע יתרו עד וילך לו אל ארצו לאחר מתן תורה, וכן הפי׳‎ ויבא יתרו בעשרה בתשרי שבו ירד משה מן ההר ויצא משה לקראת חותנו, באותו יום עצמו ויספר משה לחותנו וגו׳‎ על הסדר עד ויבא אהרן וכל זקני ישראל, באותו יום עצמו שירד מן ההר היה, ויהי ממחרת יום הסעודה שבו ירד משה מן ההר ללמד תורה לישראל כמו שפרש״‎י בסוף פר׳‎ תשא וישב משה לשפוט את העם וגו׳‎ על הסדר עד ויעש כל אשר אמר, היינו דכתיב בפרשת דברים לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם וגו׳‎ עד ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי חמשים ושרי עשרות. י״‎מ יתרו עמד שם עם ישראל עד שנה שניה שאמר לו משה לכה אתנו וגו'. ואגב גררא דיציאת מצרים דעסיק בה נקטה לפרשת יתרו הכא משום דאף היא קא מתחלא ועסקא ביציאת מצרים וע״‎י שהיא גומרת והולכת בעניני התורה ודינין כדי לחברנה לפרשת מתן תורה הפסיק הענין של יתרו בכך, ונקיט ליה למסקנא דמילתיה דיתרו דהיינו וישלח משה לחותנו וגו', ולפי שטה זו צ״‎ל גרשום ואליעזר לא עמדו על הר סיני ואעפ״‎י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שלא הוזכרו מכאן ואליך בשום מקום בתורה.