רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ביום הזה. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ; לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא בַּיּוֹם הַהוּא, מַהוּ בַּיּוֹם הַזֶּה? שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תוֹרָה חֲדָשִׁים עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נְתָנָם (ברכות ס"ג):
ביום הזה. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ; לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא בַּיּוֹם הַהוּא, מַהוּ בַּיּוֹם הַזֶּה? שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תוֹרָה חֲדָשִׁים עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נְתָנָם (ברכות ס"ג):
בְּיַרְחָא תְּלִיתָאָה לְמִפַּק בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּיוֹמָא הָדֵין אֲתוֹ לְמַדְבְּרָא דְסִינָי:
בחדש השלישי. לא ידענו טעם ביום הזה אם לא יהיה פי' ר' משה נכון, שהוא ראש חדש כמו מחר חדש (ש"א כ יח) והזכיר הכתוב זה כי אחר ימים מועטים ליום חנותם היה מתן תורה אולי יום אחד עלה אל השם וירד ודבר עם ישראל וביום השלישי לחדש עלה פעם אחרת להשיב אל השם דברי העם, ושם נאמר לו כי ביום השלישי יהיה מתן תורה, וכל זה מדרך הסברא, כי על הקבלה נסמוך שבששה בסיון נתנה התורה ועל דרך העבור, יום ששי בשבוע היה אם לא היה חדש אייר מעובר אולי טעם ביום הזה כי רחוק מרפידים ובין הר סיני היה רב יותר ממרחק כל מסע:
בַּיּוֹם הַזֶּה. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ.
בחדש בראש חדש כמו מחר חדש.
השלישי לפי שנשבו ונשתחררו ונתגיירו, וכן שנו רבותינו הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין שלשה חדשים.
ביום הזה שנסעו מרפידים בראש חדש סיון שהיה ביום שני בשבת היינו אליבא דרבנן, כיצד קים לן בפרק ר׳ עקיבא דבשבת היה מתן תורה לדברי הכל. ורבנן אמרי בששה בחדש נתנה, א״כ ר״ח סיון היה ביום שני בשבת ואייר דההיא שתא מלויי מליוהי. וא״ת א״כ מצינו שבעה שבועות ויום אחד מפסח לעצרת, אלא י״ל לא נצטוו על ספירה עד לאחר ביאה.
ביום הזה באו מדבר סיני אמר רבי לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאסקולא אישקול״א בלע״ז פי׳ בית שמלמדים בו תינוקות.
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ׳. הִנֵּה לְמַה שֶׁקָּדַם מֵעֹצֶם חִבָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל וְגֹדֶל חֶשְׁקוֹ לָתֵת לָהֶם אֲרוּסָתָם זֹאת הַתּוֹרָה, תִּקְשֶׁה לָמָּה נִתְעַכֵּב ה׳ מִתֵּת הַתּוֹרָה עַד חֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, כִּי מִן סִימָנֵי הָאַהֲבָה הִיא שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב חוֹשֵׁק מִבֹּא לַחֲשׁוּקָתוֹ. וְאִם לְצַד הַדֶּרֶךְ, הֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ (סנהדרין צה,א) בְּלֶכְתּוֹ לָקַחַת אִשָּׁה לְיִצְחָק, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר לַחֲתֻנַּת נְשִׂיאַת רֹאשׁ כִּי תִּקְפֹּץ הָאָרֶץ וְגַם הַשָּׁמַיִם אִם יִצְטָרְכוּ לָהּ.
אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן אֲמַתְלָא לַדָּבָר, כִּי לֹא מִעוּט הַחֵשֶׁק הוּא הַסּוֹבֵב, אֶלָּא לְצַד הַכְשָׁרַת הֶחָתָן, כִּי לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְצַד שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ הַטְּמֵאָה וְהָיוּ לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם, וְהֻצְרְכוּ לִסְפֹּר סְפִירַת טָהֳרָתָם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת כְּדֶרֶךְ שִׁבְעָה נְקִיִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְזָבָה (זהר ח״ג צז:), וְהוּא אָמְרוֹ לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, לְסִבַּת יְצִיאָתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הוּא הַסּוֹבֵב עַכָּבַת הַדָּבָר עַד הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. וְהָרְאָיָה, כִּי כְּשֶׁקָּרְבוּ יְמֵי הַכְשָׁרָתָם בּוֹ בַּיּוֹם נָסְעוּ בּוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה, פֵּרוּשׁ, שֶׁנָּסְעוּ בּוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ, וְכֵן הוּבָא בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פז:) שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנָּסְעוּ בּוֹ בָּאוּ. וְהִצַּצְתִּי בָּעִנְיָן וָאֶרְאֶה עֹצֶם חִשְׁקוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו, בְּהָעִיר לָמָּה הִטְרִיחָם ה׳ בַּדֶּרֶךְ עַד הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. וְאִם לַסִּבָּה שֶׁכָּתַבְנוּ עֲדַיִן תִּקְשֶׁה שֶׁהָיָה לוֹ לִקְפֹּץ הָאָרֶץ וּלְהַגִּיעַ לְמִדְבַּר סִינַי בּוֹ בַּיּוֹם, וְשָׁם יִתְעַכְּבוּ עַד סְפֹר שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת וְיִהְיֶה זְמַן הַכּוֹשֶׁר כַּנִּזְכָּר.
אָכֵן זֶה יַגִּיד עֹצֶם חֵשֶׁק נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי לְגוֹדֶל חִשְׁקוֹ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם לֹא רָצָה לַהֲבִיאָם וּלְהִתְעַכֵּב זְמַן אָרוֹךְ בְּלֹא חֲתוּנָּה בְּבֵית חַתְנוּת, וְלָזֶה הָיָה מְמַעֵט הַיָּמִים בְּרִחוּק מָקוֹם. וְתִקַּח לְךָ שִׁעוּרָן שֶׁל דְּבָרִים מֵחָשׁוּק וַחֲשׁוּקָתוֹ, כִּי לֹא יִצְטַעֵר בְּעַכָּבָתוֹ מִבּוֹא אֵלֶיהָ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ עֵת דּוֹדִים וַעֲדַיִן לֹא עָלְתָה כַּלָּה לְחֻפָּתָהּ, אֲשֶׁר לֹא כֵן בְּעֵת כַּלָּה בְּחֻפָּתָהּ לֹא יַעֲצוֹר כֹּחַ לְעַכֵּב בִּיאָתוֹ אֵלֶיהָ: