אִם־טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ {פ}

אם טרף יטרף. עַ"יְ חַיָּה רָעָה:

יביאהו עד. יָבִיא עֵדִים שֶׁנִּטְרְפָה בְאֹנֶס וּפָטוּר:

הטרפה לא ישלם. אֵינוֹ אוֹמֵר טְרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם אֶלָּא הַטְּרֵפָה, יֵשׁ טְרֵפָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם וְיֵשׁ טְרֵפָה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם; טְרֵפַת חָתוּל וְשׁוּעָל וּנְמִיָּה מְשַׁלֵּם, טְרֵפַת זְאֵב, אֲרִי, וְדֹב וְנָחָשׁ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם; וּמִי לְחָשְׁךָ לָדוּן כֵּן? שֶׁהֲרֵי כָתוּב וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה - מַה מִּיתָה שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַצִּיל, אַף שֶׁבֶר וְשִׁבְיָה שֶׁאֵין יָכוֹל לְהַצִּיל (מכילתא):

אִם אִתְּבָרָא יִתְּבַר יַיְתִי סַהֲדִין דִתְבִירָא לָא יְשַׁלֵם:

אם. על זה קבל שכרו:

יביאהו עד. יביא קצת הנטרף להיות לו לעד על דרך שכתוב כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן (עמוס ג יב):

יביאהו עד - קצת מאברי הטריפה לעדות, כדכתיב: כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן.

יְבִיאֵהוּ עֵד. כְּבָר אָמְרוּ (סוטה ב:) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֵד הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם. וְאָמַר אִם כֵּן אִם טָרֹף יִטָּרֵף. עַל יְדֵי חַיָּה רָעָה שֶׁסְּתָמָהּ יֵשׁ רוֹאֶה, כִּי יִקָּרֵא עָלֶיהָ מְלֹא רוֹעִים, הִנֵּה אָז יָבִיא אֶת הַנִּטְרָף וְאֵיזֶה זוּג עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁזּוֹ הִיא שֶׁנִּטְרְפָה בְּאֹנֶס.

הַטְּרֵפָה. בְּאֹנֶס:

לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל אֲכָלוּהָ חַיּוֹת מֵחֶסְרוֹן שְׁמִירָה יְשַׁלֵּם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא צג:) זְאֵב אֶחָד אֵינוֹ אֹנֶס, כֶּלֶב אֶחָד אֵינוֹ אֹנֶס, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָתוּל וְנְמִיָּה וְדוֹמֵיהֶם שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל.

אם טרף יטרף יבאהו עד את השאר שימצא מן הטרפה יביאהו להיות לו לעד שנטרפה ונאנסה ממנו, ומצינו סגנון זה שהרועים דרכם לדחוק עצמם עד שימצאו מעט מן הטרפה להביא לפני הבעלים ופטורים. וכן כתוב בהושע כאשר יציל הרועה מפי הארי ומפי הדוב שתי כרעים או בדל אוזן וגו׳‎ שיש לתמוה מה יש לרועה להציל כל כך דבר מועט אלא ודאי בשביל כך הוא.