וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃

וכי ישאל. בָּא לְלַמֵּד עַל הַשּׁוֹאֵל שֶׁהוּא חַיָּב בָּאֳנָסִין:

בעליו אין עמו. אִם בְּעָלָיו שֶׁל שׁוֹר אֵינוֹ עִם הַשּׁוֹאֵל בִּמְלַאכְתּוֹ (בבא מציעא צ"ה):

וַאֲרֵי יִשְׁאַל גְבַר מִן חַבְרֵהּ וְיִתְּבַר אוֹ מִית מָרֵהּ לֵית עִמֵהּ שַׁלָמָא יְשַׁלֵם:

וכי ישאל. על דרך הפשט בעליו אין עמו, ויכול לטעון על השואל שהכביד על בהמתו:

וכי ישאל - בהמה לעשות בה מלאכתו.

ונשבר או מת - נטרפה או מת.

בעליו אין עמו - במלאכת אותה הבהמה לפי הפשט. וכמדרש חז"ל: אפילו במלאכה אחרת, אם הוא עמו במלאכה פטור השואל מונשבר או מת.

וכי ישאל איש, בעליו של הבהמה, היינו המשאיל.

שלם ישלם השואל כשנשבר או מת לפי שכל ההנאה שלו חייב הוא באונסיה, דיכול המשאיל לטעון על השואל שהכביד על בהמתו.