שְׁמוֹת כ״ו · ח׳

אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁלֹשִׁים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֙חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָאֶחָ֑ת מִדָּ֣ה אַחַ֔ת לְעַשְׁתֵּ֥י עֶשְׂרֵ֖ה יְרִיעֹֽת׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב נותן את מידות יריעות העזים: אורך כל יריעה שלושים אמה ורוחבה ארבע אמות, ומידה אחת לאחת עשרה היריעות. רש״י מבאר שיריעות אלו ארוכות יותר מן התחתונות, וכשנותן אורכן לרוחב המשכן הן עודפות אמה מכאן ואמה מכאן, כדי לכסות אמה מן הקרשים שנשארו מגולים. אבן עזרא דן בצורת המילה ״האחת״, שהיא צורה זרה בלשון, ומבאר שהיה ראוי לכתוב ״אחדת״, אלא שמפני כובד ההגייה של שתי אותיות ממוצא אחד (דל״ת ותי״ו) נחסרה הדל״ת. היריעות הגדולות מבטיחות כיסוי מלא של המבנה מלמעלה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

שלשים באמה. שֶׁכְּשֶׁנּוֹתֵן אָרְכָּן לְרֹחַב הַמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ שֶׁנָּתַן אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת, נִמְצְאוּ אֵלּוּ עוֹדְפוֹת אַמָּה מִכָּאן וְאַמָּה מִכָּאן לְכַסּוֹת אַחַת מֵהַשְּׁתֵי אַמּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מְגֻלּוֹת מִן הַקְּרָשִׁים, וְהָאַמָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל קֶרֶשׁ שֶׁאֵין הַיְרִיעָה מְכַסָּה אוֹתוֹ הִיא הָאַמָּה הַתְּחוּבָה בְּנֶקֶב הָאֶדֶן, שֶׁהָאֲדָנִים גָּבְהָן אַמָּה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֻרְכָּא דִירִיעֲתָא חֲדָא תְּלָתִין אַמִין וּפוּתְיָא אַרְבַּע אַמִין דִירִיעֲתָא חֲדָא מְשַׁחְתָּא חֲדָא לַחֲדָא עֶסְרֵי יְרִיעָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ארך, האחת. מלת אחת זרה, כי היתה ראויה להיות אחדת כי הדל"ת אינה מאותיות המשרתים, רק בעבור שהתחברו שנים דל"ת ותי"ו שהם ממוצא אחד, יכבד על הלשון על דרך משָרַת את המלך (מ"א א, טו) וחסרו הדל"ת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל