וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃

חור. בְּנָהּ שֶׁל מִרְיָם הָיָה:

וַאֲמַר משֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲזוֹ דְרַבִּי יְיָ בְּשׁוּם בְּצַלְאֵל בַּר אוּרִי בַר חוּר לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה:

רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל. אָמַר מֹשֶׁה: רְאוּ וּתְדַקְדְּקוּ בִּשְׁמוֹתָם, כִּי קָרָא ה׳ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, כִּי לְכַתְּחִלָּה קָרָא ה׳ לָהֶם שֵׁמוֹת הַמּוֹרִים עַל שֶׁהֵם נִבְרְאוּ לְכָךְ שֶׁיִּהְיוּ עֲסוּקִין בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ. כִּי בְּצַלְאֵל הוּא עַל שֵׁם צֵל אֵל, רֶמֶז כִּי הוּא יִבְנֶה הַמִּשְׁכָּן וְהָאָרוֹן אֲשֶׁר בּוֹ הוּא מָדוֹר לַשְּׁכִינָה הַבָּאָה בְּצֵל קוֹרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא א) ״יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן״, וּכְתִיב (שיר השירים א יג) ״בֵּין שָׁדַי יָלִין״, פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם שְׁכִינָתוֹ בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי אָרוֹן וּמִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים הַסּוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת, וְהַסְּכָךְ עִנְיָנוֹ הַצֵּל, כִּי הֵמָּה הָיוּ צֵל אֵל כִּבְיָכוֹל. וּרְאָיָה שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן כְּתִיב ״וַיַּעַשׂ״ וְלֹא הִזְכִּיר בְּצַלְאֵל, וְאֵצֶל הָאָרוֹן כְּתִיב ״וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן״. וְכָל זֶה רְאָיָה שֶׁעַל שֵׁם הָאָרוֹן הוּא נִקְרָא בְּצֵל אֵל. בֶּן אוּרִי - עַל שֵׁם אוֹר הַתּוֹרָה, כִּי הוּא יִבְנֶה מָקוֹם לַתּוֹרָה אוֹר. בֶּן חוּר - הוֹרָה שֶׁבַּדִּין הוּא לְקָרְבוֹ אֶל הַמְּלָאכָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ, יַעַן כִּי חוּר אֲבִי אָבִיו מָסַר נַפְשׁוֹ עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁגָּרַם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ז.) הָרְגוּ אֶת חוּר. לְמַטֵּה יְהוּדָה - שֶׁנִּמְשַׁל לְגוּר אַרְיֵה, וְהַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא אֲרִיאֵל. כְּאַרְיֵה זֶה שֶׁרָחָב מִלְּפָנָיו וְצַר מֵאַחֲרָיו, כָּךְ הַמִּשְׁכָּן הָיָה רָחָב מִלְּפָנָיו וְצַר מֵאַחֲרָיו, לְהוֹרוֹת שֶׁמְּקוֹם הַשְּׁכִינָה אֵינוֹ תָּלוּי בְּהַרְחָבַת יָדַיִם, כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּהוּ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה. עַל כֵּן בָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁכִינָתוֹ מָקוֹם צַר, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵינוֹ נִגְבָּל בְּשׁוּם מָקוֹם, וְלִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל וִיתֵּר עַל כְּבוֹדוֹ לְהִתְקוֹמֵם בַּמָּקוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם בָּחַר לוֹ בְּמָקוֹם צַר, וְדַי בָּזֶה הֶעָרָה לַמַּשְׂכִּילִים.

הוּא וְאָהֳלִיאָב. שֶׁנִּקְרָא כָּךְ עַל שֵׁם כִּי הוּא יִבְנֶה אֹהֶל מוֹעֵד לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא בְּשֵׁם אָהֳלִיאָב. ״בֶּן אֲחִיסָמָךְ״, כִּי שָׁם מְקוֹם סְמִיכוּת הָאַחִים, דְּהַיְנוּ הַשְּׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכב ח) ״לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ״. וּכְתִיב (שיר ה ב) ״אֲחֹתִי רַעְיָתִי״. ״לְמַטֵּה דָן״, שֶׁנִּמְשַׁל גַּם הוּא לְגוּר אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג כב) ״דָּן גּוּר אַרְיֵה״, עַל כֵּן מִן הָרָאוּי שֶׁיִּבְנֶה הָאֲרִיאֵל. וְרָמַז בִּיהוּדָה וְדָן לִשְׁנֵי שְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, ה׳ אֱלֹהִים, שֵׁם שֶׁל רַחֲמִים וְשֶׁל דִּין, אֲשֶׁר שִׁתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, כָּךְ מִשְׁכָּן זֶה הֶעָשׂוּי עַל תְּמוּנַת כָּל הָעוֹלָמוֹת, נַעֲשָׂה עַל יְדֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר כָּל הַשֵּׁם שֶׁל רַחֲמִים כָּלוּל בִּשְׁמוֹ, וְעַל יְדֵי דָּן הַמּוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין, כִּי בִּשְׁנַיִם אֵלּוּ יָצַר ה׳ עוֹלָמוֹ, וּבִשְׁנַיִם אֵלּוּ נַעֲשָׂה עַל תְּמוּנַת הָעוֹלָם הַמִּשְׁכָּן, עַל יְדֵי שֵׁבֶט דָּן וִיהוּדָה. לְכָךְ נֶאֱמַר רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם, וְסוֹד זֶה נָכוֹן וּבָרוּר. וּכְדֵי לְהִדָּמוֹת מִכָּל וָכֹל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן אֶל בִּנְיַן הָעוֹלָם, צִוָּה מֹשֶׁה לְהַכְרִיז ״אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה״, וְכָל כָּךְ לָמָּה, וְכִי עָשׂוּ עֲבֵרָה שֶׁהָיוּ מְבִיאִים יוֹתֵר מִכְּדֵי הַצֹּרֶךְ? אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁצִּיּוּר בִּנְיָן זֶה הוּא תַּבְנִית בִּנְיַן הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בחגיגה יב.) כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם הָיָה מַרְחִיב וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁגָּעַר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי. כָּךְ כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁדָּבָר זֶה הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב לְאֵין תַּכְלִית, גָּעַר בָּהֶם לֵאמֹר ״אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה״, כִּי כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיצִירַת עוֹלָמוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֹּשֶׁה מִפְּנֵי הַחֲשָׁד לֹא רָצָה לְהַכְנִיס הַנְּדָבָה אֶל בֵּיתוֹ וַחֲדָרָיו, אֶלָּא כְּשֶׁהוּנְּחָה לְפָנָיו, מִשָּׁם לְקָחוּהָ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.