שְׁמוֹת ל״ח · כ״א

אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃

במילים פשוטות

אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה, עבודת הלויים ביד איתמר בן אהרן הכהן. הפסוק פותח את מניין משקלי נדבת המשכן. רש״י מבאר שבפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן, לכסף, לזהב ולנחושת, וכי הכפילות ״המשכן משכן״ רומזת למקדש שנתמשכן בשני חורבנות על עוונות ישראל. אבן עזרא מבאר ש״פקודי״ הם מניין הכלים, ושהמשכן נקרא כן בעבור הארון ששם לוחות העדות, ומבאר ש״עבודת הלויים״ היא שהם נושאים את המשכן וכליו. לפי פשט הכתוב, איתמר היה הממונה על מניין העבודה. הפסוק פותח את חשבון משקלי הזהב, הכסף והנחושת שנתרמו למשכן.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אלה פקודי. בְּפָרָשָׁה זוֹ נִמְנוּ כָל מִשְׁקְלֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, לַכֶּסֶף וְלַזָּהָב וְלַנְּחֹשֶׁת, וְנִמְנוּ כָל כֵּלָיו לְכָל עֲבוֹדָתוֹ:

המשכן משכן. שְׁנֵי פְעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (תנחומא):

משכן העדת. עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁוִּתֵּר לָהֶם הַקָּבָּ"ה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁהֲרֵי הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיהֶם:

עבדת הלוים. פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו הִיא עֲבוֹדָה הַמְּסוּרָה לַלְוִיִם בַּמִּדְבָּר - לָשֵׂאת וּלְהוֹרִיד וּלְהָקִים, אִישׁ אִישׁ לְמַשָּׂאוֹ הַמֻּפְקָד עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בְּפָ' נָשֹׂא:

ביד איתמר. הוּא הָיָה פָּקִיד עֲלֵיהֶם לִמְסֹר לְכָל בֵּית אָב עֲבוֹדָה שֶׁעָלָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִלֵין מִנְיָנֵי מַשְׁכְּנָא מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא דִי אִתְמְנֵי עַל מֵימְרָא דְמשֶׁה פָּלְחַן לֵיוָאֵי בִּידָא דְאִיתָמָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תנה עוז אב המון לשם והודה, בהגיעך לראש אלה פקודי

אלה פקודי. הטעם פקודי הכלים כי מלת משכן כוללת הכל, ופירש למה נקרא משכן, בעבור הארון ששם לוחות העדות, והנה אחז דרך קצרה וזה האמת בעבור מכתב אלהים:

וטעם עבודת הלוים. שהם נושאים את המשכן ואת כל כליו שהיה מפקיד עליהם איתמר כי הגרשונים והמררים הלוים על יד איתמר שהיה פוקד בשמות כל משאם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אלה פקודי - חשבון הכסף והזהב והנחשת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן. כָּל אֶחָד מֵחֶלְקֵי הַמִּשְׁכָּן הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה הֵם אוֹתָם הַפְּקוּדִים שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם "וּבְשֵׁמוֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם בְּיַד אִיתָמָר" (במדבר ד:לב-לג). וְזֶה כִּי כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת נֶחְשָׁב וּלְהִקָּרֵא בְּשֵׁם, בַּאֲשֶׁר הוּא זֶה הַפְּרָטִי, לֹא בִּלְבַד בַּאֲשֶׁר הוּא מִזֶּה הַמִּין. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּדַק זֶה עַל כָּל אֶחָד מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בְּמַשָּׂא בְּנֵי קְהָת. וּלְזֶה לֹא נִפְסְדוּ, כַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָם וּבָטֵל סִכְוִין, תַּלְמוּד לוֹמַר עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים - שֶׁעוֹמְדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים". וְגַם כֵּן לֹא נָפַל דָּבָר מֵהֶם בְּיַד הָאוֹיְבִים, עַל הֵפֶךְ מַה שֶּׁקָּרָה לְמִקְדַּשׁ שְׁלֹמֹה וְכֵלָיו כַּמְבֹאָר בְּחֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן עַל יְדֵי נְבוּזַרְאֲדָן, שֶׁלֹּא נִזְכַּר שָׁם דָּבָר מֵעִנְיְנֵי מִשְׁכַּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. סִפֵּר מַעֲלוֹת זֶה הַמִּשְׁכָּן שֶׁבִּשְׁבִילָם הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת נִצְחִי וְשֶׁלֹּא לִיפּוֹל בְּיַד אוֹיְבִים. רִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיָה מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, שֶׁהָיוּ בוֹ לוּחוֹת הָעֵדוּת. שְׁנִיָּה, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. שְׁלִישִׁית, שֶׁהָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר, כִּי אָמְנָם מִשְׁמֶרֶת כָּל חֶלְקֵי הַמִּשְׁכָּן בְּיַד אִיתָמָר הָיְתָה. רְבִיעִית, וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה, שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי אֻמָּנֵי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, מְיֻחָסִים וְצַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, וּבְכֵן שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם וְלֹא נָפַל בְּיַד אוֹיְבִים. אֲבָל מִקְדַּש שְׁלֹמֹה שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי הַמְּלָאכָה בוֹ מִצּוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה נִפְסְדוּ חֲלָקָיו, וְהוּצְרַךְ לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק הַבַּיִת וְנָפַל בְּסוֹף הַכֹּל בְּיַד אוֹיְבִים. אֲבָל בַּיִת שֵׁנִי שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ גַּם אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה הַתְּנָאִים לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה וְנָפַל בְּיַד אוֹיְבִים, כִּי אָמְנָם בַּיִת שֵׁנִי לֹא הָיָה מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, שֶׁלֹּא הָיוּ בוֹ לוּחוֹת הָעֵדוּת, וְלֹא פֻּקַּד כִּי אִם עַל פִּי כּוֹרֶשׁ וְלֹא הָיוּ שָׁם בְּנֵי לֵוִי, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד עֶזְרָא בְּאָמְרוֹ "וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם" (עזרא ח:טו) וּמִן הַמִּתְעַסְּקִים בְּבִנְיָנוֹ הָיוּ צִידוֹנִים וְצוּרִים, כַּמְבֹאָר בְּסֵפֶר עֶזְרָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אלה פקודי המשכן ואיזה משכן משכן העדת שלא תטעה במשכן אחר, כגון משכן קרח וכיוצא בו, אומר לך כאן שהוא משכן העדת שהלוחות שוכנות בו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. נֶחְלְקוּ הַמְפָרְשִׁים בַּדָּבָר אִם ״אֵלֶּה״ קָאֵי עַל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁהִזְכִּיר בְּסֵדֶר וַיַּקְהֵל, אוֹ אִם קָאֵי עַל מַה שֶּׁיַּזְכִּיר בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְעוֹד הִקְשׁוּ לָמָּה עָשָׂה מֹשֶׁה חֶשְׁבּוֹן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה מִן הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת וְלֹא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה מִן הַזָּהָב. עַל כֵּן לִבִּי יְדַמֶּה לוֹמַר שֶׁ״אֵלֶּה פְקוּדֵי״ קָאֵי עַל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁכְּבָר גָּמְרוּ כָּל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בִּכְלָל וּבִפְרָט, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִן הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת כְּבָר עָשׂוּ הַכֹּל. עַל כֵּן הָיָה מֹשֶׁה שָׂמֵחַ שֶׁנִּשְׁלְמָה מְלֶאכֶת הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת, וְהָיָה לָהוּט לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַחֲשָׁד. וְלֹא רָצָה לְהַמְתִּין עַד אַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ גַּם בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הַנִּזְכָּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ וְלִתֵּן חֶשְׁבּוֹן מִן הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַנְּחֹשֶׁת כְּאֶחָד, לְפִי שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁנִּזְכַּר בְּפָרָשָׁה זוֹ לֹא הָיָה בּוֹ כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת, וְאַחַר שֶׁכְּבָר כָּלְתָה הַמְּלָאכָה מִן הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת רָאָה לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן מִיָּד. אֲבָל עַל הַזָּהָב לֹא הָיָה יָכוֹל לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן עֲדַיִן, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשׂוּ כָּל בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הָאֲמוּרִים בְּסֵדֶר זֶה, וְהָיָה בָּהֶם גַּם כֵּן זָהָב. וּלְפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכִין עוֹד אֶל הַזָּהָב, לֹא הָיָה יָכוֹל מֹשֶׁה לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן עֲדַיִן מִן הַזָּהָב.

וְאִם תֹּאמַר עֲדַיִן קָשֶׁה, לָמָּה לֹא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן מִן הַזָּהָב אַחַר שֶׁגָּמַר גַּם הַבִּגְדֵי כְּהֻנָּה? תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, לְפִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה נא ו) הֱבִיאוֹ רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פָּרָשָׁה זוֹ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן חָסְרוּ מִן הַמִּשְׁקָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, וְשָׁכַח וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה עָשָׂה בָהֶם. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים״, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (במדבר יב ז) ״לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא״, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְנִרְאֶה שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה הִרְגִּישׁ בִּשְׁנֵי הֵהִי״ן יְתֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת״, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״מְאַת כִּכַּר״ וְלֹא ״הַמְּאַת כִּכַּר״ בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, וְלָמָּה הִזְכִּיר הֵ״א הַיְדִיעָה בְּאֶלֶף וּמֵאוֹת שֶׁנִּזְכַּר כָּאן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמֹּשֶׁה שָׁכַח וְלֹא יָדַע מָה נַעֲשָׂה מֵהֶם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרַנְּנִים אַחֲרָיו לֹאמַר שֶׁלְּקָחָם לְעַצְמוֹ, וְיָצָא בַּת קוֹל וְאָמַר שֶׁאוֹתוֹ הָאֶלֶף הַיָּדוּעַ אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת הַיְדוּעִים אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם שֶׁמֹּשֶׁה לְקָחָם, לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא עָשָׂה אוֹתָם וָוִים לָעַמּוּדִים. וְאִם כֵּן אַחֲרֵי שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם מְעִידִים עָלָיו, עַל כֵּן לֹא רָצוּ עוֹד לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חֶשְׁבּוֹן עַל הַזָּהָב, כִּי אָמְרוּ: אִלּוּ הָיָה מְעַכֵּב דָּבָר לְעַצְמוֹ מִן הַזָּהָב לֹא הָיוּ מְעִידִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם אֲפִלּוּ עַל הַכֶּסֶף, שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף לֹא יָצָא יְדֵי חֶשְׁבּוֹנוֹ. וְעוֹד שֶׁהַבַּת קוֹל אוֹמֵר ״בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא״, גַּם הַזָּהָב בִּכְלָל, עַל כֵּן לֹא נָתַן חֶשְׁבּוֹן מִן הַזָּהָב.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם מִתְּחִלָּה לֹא בִּקְשׁוּ מִן מֹשֶׁה חֶשְׁבּוֹן, אֶלָּא מֹשֶׁה מֵעַצְמוֹ רָצָה לְנַקּוֹת עַצְמוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדֶּרֶךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב לַחְסֹר מִמֶּנּוּ כְּשֶׁמַּתִּיכִין אוֹתוֹ, עַל כֵּן אָמַר כָּאן שֶׁכָּל מַה שֶּׁפֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה הוּא הַנִּמְצָא בְּיַד אִיתָמָר בְּמִשְׁקָלוֹ מַמָּשׁ, וְזֶה הָיָה מִצַּד הַנֵּס. וְעַל שֵׁם זֶה קְרָאוּהוּ מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, כִּי זֶה עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁשְּׁכִינָה בְּתוֹכָם.

הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא פקודי א) שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן שְׁתֵּי פְּעָמִים, לְפִי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו יז) ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה׳״. מָכוֹן הַיְינוּ מְכֻוָּן זֶה לְעֻמַּת זֶה. וּבְמִדְרָשׁ אַחֵר אָמְרוּ (תנחומא פקודי ב) מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן שְׁתֵּי פְּעָמִים, לְפִי שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּעֲוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּלְכָל הַמִּדְרָשִׁים צְרִיכִין אָנוּ לִתֵּן טַעַם מַה עִנְיָנָם לְכָאן, שֶׁהֲרֵי בְּלִי סָפֵק שֶׁעִקַּר פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל הַחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה, וּמַה עִנְיַן מִדְרָשִׁים אֵלּוּ לְכָאן.

עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁכֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ בְּקֻשְׁיָא זוֹ, לָמָּה הִכְנִיס הַחֶשְׁבּוֹן בְּאֶמְצַע הַמְּלָאכָה, כִּי בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל נִזְכְּרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו, וּבְפָרָשָׁה זוֹ לֹא נִזְכַּר כִּי אִם שֶׁעָשָׂה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְלָמָּה הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בִּנְתִינַת חֶשְׁבּוֹן זֶה. עַל כֵּן אָמַר בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה, לְפִי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְתִיב (שמות כה ט) ״כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו״. הִנֵּה מִכָּאן רְאָיָה שֶׁלֹּא הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בָּהָר כִּי אִם הַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ וְכֵלָיו, אֲבָל לֹא הֶרְאָה לוֹ תַּבְנִית בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר כַּמָּה פְּעָמִים בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר, בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ וּבְכֵלָיו, אֲבָל בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה שֶׁהִזְכִּיר בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, לֹא נִזְכַּר כְּלָל הַמַּרְאָה שֶׁבָּהָר. וְגַם לֹא בְּחִנָּם נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שְׁתֵּי פְּעָמִים, כִּי בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה נִזְכַּר הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, וּבְפָרָשַׁת תְּצַוֶּה לֹא נִזְכְּרוּ כִּי אִם בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. וְכֵן כָּאן, פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל מְדַבֶּרֶת מִמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, וּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי מְדַבֶּרֶת מִבִּגְדֵי כְּהֻנָּה, לְפִי שֶׁהַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו נַעֲשָׂה הַכֹּל בְּמַרְאָה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה׳ לְמֹשֶׁה בָּהָר, וְאוֹתָהּ מַרְאָה הָיְתָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ מִקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה, כִּי הוּא עָשׂוּי גַּם כֵּן עַל תְּמוּנַת מִשְׁכָּן זֶה, וְצִוָּה לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לְמַטָּה דּוֹמֶה בְּכָל תֹּאֲרָיו לְמִקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ״, מְכֻוָּן זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אֵין הַפֵּרוּשׁ מְכֻוָּן כְּנֶגְדוֹ בְּמָקוֹם מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי הַמִּשְׁכָּן הָיָה מִטַּלְטֵל וְלֹא הָיָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד, וּלְפִי זֶה הָיִינוּ צְרִיכִין לוֹמַר שֶׁגַּם מִקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה הָיָה מִטַּלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְזֶה רָחוֹק מִן הַשֵּׂכֶל. וְעוֹד, שֶׁלְּשׁוֹן הַפָּסוּק אֵינוֹ מַשְׁמַע כֵּן, כִּי בְּאָמְרוֹ ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ״, מַשְׁמַע שֶׁבֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִיפְּכָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר שֶׁבֵּית הַשֵּׁם שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהֲרֵי הוּא נֶעְתָּק מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל יְדֵי הֶעְתָּקַת מִקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה. אֶלָּא ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ״, הַיְינוּ שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה נַעֲשָׂה מְכֻוָּן בְּתַבְנִית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּם כֵּן תְּמוּנַת הַחֲדָרִים וְהַכֵּלִים הַלָּלוּ, וְהֵם סוֹדוֹת אֱלֹהִיּוֹת נֶעְלָמִים מִמֶּנּוּ. זֶה שֶׁאָמַר מְכֻוָּן זֶה כְּנֶגֶד זֶה. אֲבָל בִּגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁלְּמַטָּה לֹא נַעֲשׂוּ כִּי אִם לְאַהֲרֹן לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, וְאֵינָן בִּכְלַל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן. וּכְשֶׁאָמַר ״אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו״, אֵין בִּגְדֵי כְהֻנָּה בִּכְלָל, כִּי לֹא נִקְרְאוּ בְּגָדָיו כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן אֶלָּא בִּגְדֵי אַהֲרֹן, וְאֵין לָהֶם דּוּגְמָא לְמַעְלָה.

וּבְזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁהִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים, לָמָּה נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה בְּכָל מְלָאכָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳, וְלָמָּה לֹא הִזְכִּיר זֶה כְּלָל בְּכָל פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ אֲשֶׁר רָאָה מֹשֶׁה תַּבְנִיתוֹ בָּהָר פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא שִׁנָּה, כִּי הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בְּחוּשׁ בְּנָקֵל לַעֲשׂוֹת דּוּגְמָתוֹ, אֲבָל בִּגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁלֹּא רָאָה תַּבְנִיתָם סַלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁשָּׁכַח מֵהֶם שׁוּם דָּבָר, עַל כֵּן אָמַר בְּכֻלָּם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה דּוּגְמָתָם, מִכָּל מָקוֹם בְּכֻלָּם הָיָה מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳, כִּי לֹא הָיָה בָּהֶם כִּי אִם הַצִּוּוּי וְלֹא שׁוּם מַרְאָה. אֲבָל בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה הִזְכִּיר בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת ״כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אוֹתְךָ בָּהָר״, מִן הַטַּעַם שֶׁהִזְכַּרְנוּ. וּמִטַּעַם זֶה הָיָה מֹשֶׁה מְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר בַּמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו וְרָצָה לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עֲלֵיהֶם תֵּכֶף אַחַר שֶׁנִּגְמְרוּ, וְלֹא רָצָה לְצָרְפָם לַעֲשִׂיַּת הַבְּגָדִים, מִצַּד יֶתֶר שְׂאֵת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁרָאָה בַּמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו מִצַּד הֱיוֹתוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְמַעְלָה. וְיִהְיֶה כָּךְ בֵּאוּרוֹ: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הֵ״א הַיְדִיעָה זוֹ יֵשׁ הוֹרָאָה שֶׁמְּדַבֵּר בְּמִשְׁכָּן שֶׁל מַעְלָה. חָזַר וְאָמַר מַהוּ זֶה, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, וְרוֹצֶה לוֹמַר אוֹתוֹ מִשְׁכַּן הָעֵדֻת הַמֵּעִיד שֶׁשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן הַיָּדוּעַ בְּשֶׁלְמַעְלָה.

וּלְדַעַת הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן, לְפִי שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּעֲוֹן יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן אָמַר זֶה מִיָּד אַחַר שֶׁהוּזְכַּר מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד יא) ״כִּלָּה ה׳ חֲמָתוֹ וַיִּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (איכה רבה ד יד) כִּלָּה חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים, הִזְכִּירוּ דַּוְקָא עֵצִים וַאֲבָנִים לְהוֹרוֹת שֶׁדַּוְקָא הַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ שֶׁהָיָה מֵעֵצִים וַאֲבָנִים נִתְמַשְׁכֵּן, אֲבָל אֵין בִּגְדֵי כְּהֻנָּה בִּכְלָל. עַל כֵּן הִזְכִּיר אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִיָּד אַחַר הַמִּשְׁכָּן, וְיִרְמוֹז שֶׁמָּחַל לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲוֹן הָעֵגֶל, כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לַחֲבֵרוֹ וְנוֹתֵן לוֹ מַשְׁכּוֹן בְּחוֹבוֹ, שׁוּב אֵינוֹ תּוֹבֵעַ חוֹבוֹ מִגּוּפוֹ כִּי אִם מִן הַמַּשְׁכּוֹן. וּבַעֲוֹן הָעֵגֶל נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה בְּגוּפָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחָם לְקַבֵּל מֵהֶם מַשְׁכּוֹן בְּחוֹבוֹ. כִּי עֲוֹן הָעֵגֶל אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחַל לָהֶם, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִמְחַל כִּי אִם עַל תְּנַאי, אִם לֹא יַחְזְרוּ לְסוֹרָם בַּעֲשִׂיַּת הָעֵגֶל. וְכַאֲשֶׁר חָזְרוּ לְסוֹרָם בָּעֲגָלִים שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, נִפְקַד עֲלֵיהֶם גַּם עֲוֹן הָעֵגֶל הָרִאשׁוֹן, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות לב לד) ״וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם״, רוֹצֶה לוֹמַר בַּיּוֹם שֶׁיַּעֲשׂוּ אֵיזֶה עֵגֶל אַחֵר וְיִהְיֶה זֶה סִבָּה לִפְקוֹד וְלִזְכּוֹר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הָרִאשׁוֹן, אָז ״וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם״, לִפְקוֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹן כָּל הָעֲגָלִים כְּאֶחָד. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא אַעֲנִישֵׁם בְּגוּפָן כְּדֵי לְכַלּוֹתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֶלָּא אֶקַּח מֵהֶם מַשְׁכּוֹן בְּחוֹבָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי״, אֵלֶּה פְקוּדֵי, רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתָהּ הַפְּקִידָה תִּהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִקְדָּשִׁים שֶׁנֶּחְרְבוּ בַּעֲוֹנָם. וְהִזְכִּיר הֵ״א בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא בַּשְּׁנִיָּה, לְפִי שֶׁבְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי חָסְרוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים עִקָּרִיִּים כַּנּוֹדָע. וְטַעַם לְמַשְׁכּוֹן זֶה, לְפִי שֶׁזָּהָב שֶׁל הַמִּשְׁכָּן בָּא לְכַפָּרָה עַל זְהַב הָעֵגֶל, וְאִם כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן עָרֵב בַּעֲדָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לְסוּרָם. וְאִם יַעַבְרוּ אָז אֶקַּח מֵהֶם הַמִּשְׁכָּן, כִּי אֵין נָכוֹן שֶׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁכָּן הַמְכַפֵּר בֵּינֵיהֶם כָּל עוֹד שֶׁטֻּמְאָתָם בָּם וְחוֹזְרִין לְסוֹרָם. וְאִם כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהַמִּשְׁכָּן קַיָּם יֵשׁ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעֲוֹן הָעֵגֶל שָׁרֵי וּמָחוּל, לְכָךְ נֶאֱמַר מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֵלֶּה פְקוּדֵי וְגוֹ׳. אָמְרוֹ אֵלֶּה לִפְסוֹל כָּל מִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי כָל מַה שֶׁיִּמְנֶה אָדָם מִקִּנְיָנִים הַמְּדֻמִּים אֵין מִנְיָנוֹ מִנְיָן, וּשְׁמוֹ מוֹרֶה עָלָיו מַה אַתָּה מוֹנֶה, אֲבָל מִנְיָן זֶה עוֹמֵד לְעוֹלָם, וְהַטַּעַם לֶהֱיוֹת מִנְיַן הַמִּשְׁכָּן הַמֻּפְלָא אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם אֱלֹהֵי עוֹלָם ה׳.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא מב.): אֵין בְּרָכָה שׁוֹרָה לֹא בְּדָבָר הַסָּפוּר וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי, וְכָאן אָמַר אֵלֶּה פְקוּדֵי, פֵּרוּשׁ, לְאֵלֶּה יֵשׁ מִנְיָן וְאֵין הַקְפָּדָה, כִּי מִנְיָן זֶה אַדְרַבָּא מִנְיָנוֹ תָּבִיא הַבְּרָכָה, כִּי כָל פְּרָט שֶׁיִּרְבֶּה בַּמִּסְפָּר תַּגְדִּיל הַזְּכוּת וּתְסוֹבֵב הַבְּרָכָה לַמַּרְבֶּה, וְהַטַּעַם לִהְיוֹתוֹ שֶׁל הַמִּשְׁכָּן.

עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ אֵלֶּה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כא,ה) אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת וְכוּ׳ עֲשֵׂה כְּנֶגְדָּן חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְתַקֵּן הַחֵטְא בְּדוּגְמָא. וְהִנֵּה יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ וְאָמְרוּ (שמות לב,ד) ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״, לָזֶה בָּאָה אֵלֶּה זֹאת בִּבְחִינַת הַזְּכוּת לְכַפָּרַת עָוֹן זֶה. וְתִמְצָא כִּי אָמְרוּ (שמות רבה) הָעֵדוּת שֶׁעֵדוּת הוּא לָהֶם שֶׁנִּתְכַּפֵּר עֲוֹן הָעֵגֶל. וּכְשֶׁתְּדַקְדֵּק תִּמְצָא כִּי כָּל פְּרָטֵי עֲוֹן הָעֵגֶל בָּא כְּנֶגְדָּן בַּמִּשְׁכָּן: הֵם הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה (שמות לב,א) אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לִפְנֵיהֶם, הִנֵּה הִנָּם הֵכִינוּ מָקוֹם לַה׳ אֱלֹהִים אֱמֶת לִהְיוֹת לִפְנֵיהֶם. הֵם בָּנוּ מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עוֹלוֹת (שם ו), הִנֵּה הִנָּם הֵכִינוּ מִזְבֵּחַ לְהַעֲלוֹת עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים לַה׳. הֵם נָתְנוּ זְהָבָם, הִנֵּה הִנָּם נָתְנוּ זְהָבָם וְכַסְפָּם וְכָל כְּלֵי חֶמְדָּתָם לַה׳. הֵם פָּרְקוּ נִזְמֵיהֶם, הִנֵּה הִנָּם הֵבִיאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים לֹא נֶזֶם לְבַד אֶלָּא כָּל עֲדָיָם מֵעֲלֵיהֶם וְכָל כְּלֵי חֶמְדָּה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל (שמות לה,כב). הֵם עָשׂוּ מְמוּנִּים עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ, הִנֵּה הִנָּם פָּקְדוּ בְּצַלְאֵל לַעֲשׂוֹת וְכוּ׳. אָמְרוּ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״, הִנֵּה אֵלֶּה פְקוּדֵי לְכַפָּרָה.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁמֹּשֶׁה עָשָׂה הַמִּסְפָּר לְיִשְׂרָאֵל הַמּוּבָא בֵּית ה׳, לָזֶה בָּאָה הַתּוֹרָה וְהִצְדִּיקַתּוּ וְאָמְרָה אֵלֶּה פְקוּדֵי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא כג:ב) ״אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי״, מַה הוּא הַמִּסְפָּר שֶׁה׳ מַצְדִּיק, ״אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה״, דִּקְדֵּק לוֹמַר עַל פִּי מֹשֶׁה וְלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה״, הַטַּעַם כִּי לֹא הָיָה הַזּוּלַת עִמּוֹ לְהִצְטַדֵּק אֶלָּא מִפִּיו אָנוּ חַיִּין, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמות לו:ג) ״וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה״ שֶׁהוּא לְבַדּוֹ לָקַח הַכֹּל.

וְטַעְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי חֲשָׁד, אוּלַי שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתּוֹ חֲשָׁד זֶה לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, כִּי אֵיךְ יַחְשְׁדוּ אוֹתוֹ וַה׳ מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל עֵת, אִם חָס וְשָׁלוֹם יִמָּצֵא בּוֹ עָוֶל יִמְאָסֶנּוּ אֱלוֹהַּ הַיּוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אִתּוֹ עוֹד אֱלֹהִים. אוֹ דִּקְדֵּק מַאֲמַר ה׳ שֶׁאָמַר לוֹ (שמות כה:ב): ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ בִּמְקוֹמָהּ, כִּי צִוָּה לוֹ לִהְיוֹת הוּא גִּזְבָּר לְבַדּוֹ, וִישָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן - וּמִי יַצְדִּיק שֶׁכֵּן הוּא וְלֹא יוֹתֵר? לָזֶה אָמַר ״מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״, פֵּרוּשׁ, הַמִּשְׁכָּן הוּא יָעִיד עַל הַדָּבָר, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פנ״ב) בְּפָסוּק ״וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן״ שֶׁלֹּא הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לְהַעֲמִידוֹ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: כַּמָּה חֲכָמִים הָיוּ שָׁם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְכוּ׳, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְיַשֵּׁב אוֹתוֹ, כָּל אֶחָד נָטַל מְלַאכְתּוֹ וְהָלַךְ אֵצֶל מֹשֶׁה וְכוּ׳, וְשָׁרְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל מֹשֶׁה וְהֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, עַד כָּאן. זֶה הוּא עֵדוּתוֹ הֱיוֹתוֹ נְקִי כַּפַּיִם שֶׁאֵין חָמָס בְּכַפָּיו, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה נֵס לְעוֹשֵׂי עָוֶל, וּבִפְרָט בַּמָּקוֹם עַצְמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ הֶעָוֶל חָס וְשָׁלוֹם.

וְאִם תֹּאמַר: וּמַה עֵדוּת הוּא זוֹ? יֵשׁ לִתְלוֹת כִּי לְצַד כִּי מֹשֶׁה הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, גְּבוּרָתוֹ עָמְדָה לוֹ שֶׁהֶעֱמִידוֹ מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ כְּמוֹ כֵן בְּזוּלָתוֹ, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲלֹא תִמְצָא שֶׁעֲבוֹדַת הַלְוִיִּם שֶׁהִיא בְּיַד אִיתָמָר הִיא קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו, וְהֵם הַמּוֹרִידִים אוֹתוֹ בְּנָסְעָם וּמְקִימִין אוֹתוֹ בַּחֲנוֹתָם, דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת בַּמִּדְבָּר (במדבר א:נא): ״וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם״, הֲרֵי שֶׁהַלְוִיִּם הָיוּ מְפָרְקִין וּמְקִימִין אוֹתוֹ, אִם כֵּן לֹא מְנִיעַת הַכֹּחַ הִיא הַסִּבָּה; וּכְפִי זֶה הִרְוַחְנוּ כַּוָּנַת אָמְרוֹ עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם וְגוֹ׳ בְּיַד אִיתָמָר שֶׁאֵין יָדוּעַ מַה בָּא לְלַמֵּד וּמַה שַׁיָּכוּת לְמַאֲמָר זֶה כָּאן, וְלָמָּה לֹא אָמַר אֶלָּא אִיתָמָר וְלֹא אֶלְעָזָר הַגָּדוֹל, וּלְדַרְכֵּנוּ יָבֹא עַל נָכוֹן.

וַעֲדַיִן יֵשׁ לִתְלוֹת לְצַד הַחָכְמָה כִּי מֹשֶׁה חָכָם וְחָרִיף הָיָה וְיָדַע לַהֲקִימוֹ, וּלְעוֹלָם לֹא נַעֲשׂוּ מַעֲשֵׂה נִסִּים. לָזֶה אָמַר וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי וְגוֹ׳ עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ מֹשֶׁה הִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ, וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב וְגוֹ׳ חָרָשׁ וְגוֹ׳, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, וּכְאָמְרָם בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה פנ״ב) שֶׁגַּם אוּמָּנוּת הָאוּמָּנִים לֹא הוֹעִילָה. וּכְפִי זֶה הִרְוַחְנוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּהוֹדָעַת מַעֲשֵׂה בְּצַלְאֵל אַחַר שֶׁכְּבָר יָדַעְנוּ זֶה פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל, אֶלָּא בָּא לְחַזֵּק עֵדוּת נֵס הַמִּשְׁכָּן לוֹמַר הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא נֵס, וְזוֹ הִיא עֵדוּת הַמִּשְׁכָּן עַל פְּקוּדָיו. וּלְדֶרֶךְ זֶה, אָמְרוֹ אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, לוֹמַר שֶׁעַל זֶה בָּאָה הָעֵדוּת לְהָסִיר הַחֲשָׁד מִמֶּנּוּ.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה נ״א) שֶׁהַמִּשְׁכָּן הָיָה כַּפָּרָה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. עוֹד אָמְרוּ בְּחוּלִּין (חולין ה.) כִּי שְׁקוּלָה עֲבוֹדָה זָרָה כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֵלֶּה פְקוּדֵי״, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (ויקרא כ״ז:ל״ד) ״אֵלֶּה הַמִּצְוֹת״ - ״אִלֵּין פִּקּוֹדַיָא״, הַמִּצְוֹת שֶׁתְּלוּיִם בַּמִּשְׁכָּן. מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה כֻּלָּם יֶשְׁנָם בְּמִצְוֹת הַמִּשְׁכָּן, וּבָזֶה יְכַפֵּר הַמִּשְׁכָּן עַל הָעֵגֶל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִרְמֹז הָעִנְיָן בְּחֶשְׁבּוֹן פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁעוֹלֶה תרי״ה וְהֵם תרי״ג מִצְוֹת וּשְׁנֵי הַלּוּחוֹת, וּמֵעַתָּה אֵלֶּה תִּשְׁכַּחְנָה כִּי נִתְקַן בִּפְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

וְאָמְרוֹ עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בָּא לִשְׁמוֹר אֶת הַדָּבָר, לְבַל תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּפֵּר עֲוֹן הָעֵגֶל אֲשֶׁר הוּא יְסוֹבֵב הֲסָרַת עֲבוֹדָה מֵהַבְּכוֹרוֹת כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה י״ב), אִם כֵּן תַּחְזוֹר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ וְיַעַבְדוּ הַבְּכוֹרוֹת עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן. לָזֶה אָמַר סָמוּךְ לַדָּבָר עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם פֵּרוּשׁ, עֲבוֹדָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לַלְוִיִּם, כָּאן כָּלַל כָּל שֵׁבֶט לֵוִי, בֵּין הַכֹּהֲנִים בֵּין הַלְוִיִּם, כִּי גַם הַכֹּהֲנִים יִקָּרְאוּ לְוִיִּם דִּכְתִיב (דברים כז:ט) ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם״.

וְאָמְרוֹ בְּיַד אִיתָמָר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא מִבָּעְיָא עֲבוֹדוֹת הַמְּעֻלּוֹת שֶׁל הַכֹּהֲנִים, וְלֹא מִבָּעְיָא עֲבוֹדוֹת הַלְוִיִּם הַמְּעֻלּוֹת שֶׁל בְּנֵי קְהָת וּבְנֵי גֵּרְשׁוֹן, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֲבוֹדָה הַקַּלָּה שֶׁל הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר שֶׁהֵם הַקְּרָשִׁים וְהָאֲדָנִים, הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד, וּמִזֶּה אַתָּה לָמֵד כִּי לֹא נִמְחַק עֲוֹן הָעֵגֶל מְחָק שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ נִכָּר, וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן (שמות לב:לד) ״וּבְיוֹם פָּקְדִי״ וְגוֹ׳:

עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן לְשׁוֹן מִנּוּי, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר ד:טז) ״וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן מִנּוּי עַל הַדָּבָר, וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כָּל מִנּוּיֵי הַמִּשְׁכָּן, מֵהֶם מְמֻנִּים עַל הַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ לְהִתְקַיֵּם אוֹ לְהִתְבַּטֵּל חָס וְשָׁלוֹם, וּמֵהֶם עַל עֲבוֹדָתוֹ, וּמֵהֶם עַל עוֹבְדָיו, וּמֵהֶם עַל מְלַאכְתּוֹ. וְהִתְחִיל בְּמִנּוּי קִיּוּם הַמִּשְׁכָּן וְאָמַר מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, פֵּרוּשׁ, פְּקֻדַּת הַמִּשְׁכָּן הוּא הָעֵדוּת שֶׁהִיא הַתּוֹרָה, כִּי כָל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמְקַיְּמִין מִצְוֹתֶיהָ יִתְקַיֵּם הַמִּשְׁכָּן, וְזוּלַת זֶה אֵין מִשְׁכָּן. וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה לב) בְּפָסוּק (תהלים עח:ס) ״אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם״, וְכִי בָּאָדָם שִׁכֵּן אָהֳלוֹ? אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת אָדָם, אִם יָכִינוּ לִבָּם לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְקַיֵּם מִצְוֹתֶיהָ. וְלָאו דַּוְקָא עֵדוּת הַכְּתוּבָה בַּלּוּחוֹת וּבַסֵּפֶר כְּתוּבָה, אֶלָּא אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, פֵּרוּשׁ, תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁנִּמְסְרָה לְמֹשֶׁה לַפֶּה וְלֹא לְכָתְבָהּ. ב׳, יְכַוֵּן עַל פְּקֻדַּת מֹשֶׁה שֶׁפָּקִיד הוּא בְּדָבָר זֶה לְצַוּוֹת מִשְׁפָּטָיו וְדִינָיו שֶׁל מִשְׁכָּן. מִנּוּי ג׳ הֵם הָעוֹבְדִים בַּמִּשְׁכָּן ״עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם״, פֵּרוּשׁ, הֵם מְמֻנִּים עַל עֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן. מִנּוּי ד׳ הֵם אַהֲרֹן וּבָנָיו, וּשְׁלָשְׁתָּם רְמָזָם הַכָּתוּב אִיתָמָר וְאַהֲרֹן, הֲרֵי נֶאֶמְרוּ בְּפֵרוּשׁ, וְאֶלְעָזָר רְמָזוֹ בְּאָמְרוֹ בֶּן אַהֲרֹן, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אִיתָמָר בְּנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הוּא, אֶלָּא לִרְמֹז עַל אֶלְעָזָר. וְאוּלַי שֶׁלֹּא הִזְכִּירָה הַתּוֹרָה אַהֲרֹן כָּל עִקָּר בְּמִנּוּי הַמִּשְׁכָּן אֶלָּא בָּנָיו, וְאָמְרוֹ בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן יְכַוֵּן אֶל אֶלְעָזָר, וְלֹא הִזְכִּיר אַהֲרֹן לְצַד שֶׁעֲדַיִן חָסֵר תִּקּוּן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁעָשָׂה, כִּי אַחֲרֵי כֵן מֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו וְהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ בְּיוֹם שְׁמִינִי לַמִּלּוּאִים, אֲשֶׁר עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר פְּקֻדָּתוֹ אֶלָּא הִזְכִּיר שְׁמוֹ עִם בְּנוֹ. מִנּוּי ה׳ הוּא הָעוֹשֶׂה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וְהוּא שֶׁאָמַר וּבְצַלְאֵל וְגוֹ׳ עָשָׂה וְגוֹ׳ וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב וְגוֹ׳. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁהַמְּמֻנִּים בִּפְרָט זֶה שֶׁל הַמִּשְׁכָּן הֵם ה׳: א׳, הַתּוֹרָה הִיא מוֹשֶׁלֶת עַל קִיּוּמוֹ אִם יִתְקַיֵּם אִם לָאו. ב׳, מֹשֶׁה מְמֻנֶּה עַל מִצְוָתוֹ בְּאֵיזֶה אֹפֶן יֵעָשֶׂה וְיִתְנַהֵג. ג׳, הַלְוִיִּם לַעֲבֹד לִפְרֹק וְלִטְעֹן וְכוּ׳. ד׳, הַכֹּהֲנִים לַעֲבֹד הָעֲבוֹדוֹת וּלְהִתְמַנּוֹת עַל הַלְוִיִּם בַּעֲבוֹדָתָם. ה׳, וּבְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב עַל הַמְּלָאכָה, וְעַל אֵלֶּה אָמַר אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל