התחילו ללמודאלה ראשי בית אבתם. מִתּוֹךְ שֶׁהֻזְקַק לְיַחֵס שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי עַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, הִתְחִיל לְיַחֲסָם דֶּרֶךְ תּוֹלְדוֹתָם מֵרְאוּבֵן. וּבְפְסִיקְתָּא רַבָּתִי רָאִיתִי, לְפִי שֶׁקִּנְטְרָם יַעֲקֹב אָבִינוּ לִשְׁלוֹשָׁה שְׁבָטִים הַלָּלוּ בִּשְׁעַת מוֹתוֹ, חָזַר הַכָּתוּב וְיִחֲסָם כָּאן לְבַדָּם, לוֹמַר שֶׁחֲשׁוּבִים הֵם:
אִלֵין רֵישֵׁי בֵית אֲבָהָתְהוֹן בְּנֵי רְאוּבֵן בּוּכְרָא דְיִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אִלֵין זַרְעֲיַת רְאוּבֵן:
אלה ראשי בית אבותם. על משה ואהרן או שב אל בני ישראל הנזכרים למעלה, והאנשים הם מיורדי מצרים, והחל מראובן, כי לא נשאר לו כבוד רק להתייחס ראשון, ואלה ארבעת בניו הם יורדי מצרים:
אלה ראשי בית אבותם - מפרש במכילתא: אלו שלשה שבטים שגינה אותם יעקב בעת צוואתו, ייחסם עתה הכתוב להודיע שחשובים הם. ולפי הפשט: עד משה ואהרן הוצרך לייחס כאן ועד קרח ובני עוזיאל ופנחס הנזכרים לפנינו בתורה, לדעת מי הם הנזכרים לפנינו.
אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם. בְּדִין מָנָה אֶת אֵלֶּה שָׂרִים עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם הָיוּ נִכְבָּדִים מִכָּל הָאֻמָּה, וְזֶה כִּי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיוּ מִצֶּאֱצָאָיו אֲנָשִׁים רְאוּיִים לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם זוּלָתִי בָּנָיו הַנִּזְכָּרִים שֶׁהָיוּ מִכְּלַל שִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁכְּבָר מֵתוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּאָמְרוֹ "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְגוֹ'" (שמות א:ו). וְכָךְ הָיָה מִבְּנֵי שִׁמְעוֹן, אֲבָל לֵוִי שֶׁהֶאֱרִיךְ יָמִים עַל כֻּלָּם גִּדֵּל גַּם אֶת בְּנֵי בָנָיו לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, וְכֵן קְהָת וְעַמְרָם, בְּאֹפֶן שֶׁיָּצְאוּ מֵהֶם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם:
אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם. לְפִי שֶׁרָצָה ה׳ לִתֵּן אוֹרַיְיתָא תְּלִיתָאָה עַל יְדֵי שֵׁבֶט מְשֻׁלָּש בְּהַרְבֵּה מִינֵי שִׁלּוּשׁ שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּגְּמָרָא, (שבת פח) עַל כֵּן הִתְחִיל לִבְדּוֹק בְּרָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם, וּמָצָא רְאוּבֵן אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת, וְשִׁמְעוֹן חָמֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת, וְלֵוִי שָׁלֹשׁ מִשְׁפָּחוֹת. עַל כֵּן פָּסַל הָרִאשׁוֹנִים וּבָחַר בְּלֵוִי הַמְשֻׁלָּשׁ פַּעֲמַיִם. וְהַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁהָיָה מְחַפֵּשׂ בִּרְאוּבֵן תְּחִלָּה, אִם יִמְצָא בְּבָנָיו אִישׁ כִּלְבָבוֹ הָרָאוּי לָזֶה הַשְּׁלִיחוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁחִפֵּשׂ שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא בִּבְנֵי יִשַׁי, וְיָלְפִינַן חִפּוּשׂ מֵחִפּוּשׂ דְּהָתָם: מַה לְּהַלָּן פָּסַל הָרִאשׁוֹנִים עַד אֲשֶׁר מָצָא אִישׁ כִּלְבָבוֹ, כָּךְ רָצָה לְחַפֵּשׂ כָּאן בִּבְנֵי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא, עַד אֲשֶׁר תָּהָה בְּקַנְקַנּוֹ שֶׁל לֵוִי וּמָצָא אֶת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וְשׁוּב לֹא הָיָה צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ.
אֵלֶּה רָאשֵׁי וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֶעֱלָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד מֹשֶׁה, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסָמוּךְ שֶׁהִמְלִיכָם עַל יִשְׂרָאֵל, יִחֵס אוֹתָם הַכָּתוּב לוֹמַר כִּי אֵין מַעֲמִידִין עַל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַמְיֻחָס עַד יַעֲקֹב, וְלָזֶה לֹא יִחֵס אוֹתָם הַכָּתוּב קוֹדֶם אֶלָּא אַחַר מַאֲמַר מֹשֶׁה ״הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וּתְשׁוּבַת ה׳ אֵלָיו וַיְצַוֵּם, שֶׁהִמְלִיךְ אוֹתָם, וְנָכוֹן.