נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃

נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים. שׁוּרוֹת נִזְמֵי אֹזֶן וּמִצְחַת זָהָב:

צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. עֲנָקֵי זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת חֲרוּזוֹת בִּפְתִילֵי זָהָב שֶׁל בִּזַּת הַיָּם:

הפעם הא'בתורים. י״א שורות נזמי (ה)אזן ומצחת הזהב וי״א ציורים ואומ׳ שהוא מן תאר והקרו׳ אלי שאין לו חבר כי אם בספר אחד והוא אחריו תורי זהב:

נקודות. כמו נקודים:

הפעם הב'נאוו. דמה [ה]צניף שיש בלחייה כמתג [המצוייר בדמות התורי׳] בלחי הסוסיא וקשוריה בחרוזים בצואר הסוסיא ויאותו לך תורי זהב:

נאוו לחייך בתורים. לחייך נאים והגונים לקשרם מתורים, וצוארך נאה והגון לקשטו בחרוזי מרגליות ואבני יקר והנמשל הוא לומר ראויה את והגונה להשפיע לך טובה מרובה:

נאוו. מלשון נאה ויופי:

לחייך. הם הלסתות אצל העינים וכן בשבט יכו על הלחי (מיכה ד יד):

בתורים. הם הפנינים המסודרים בתואר נאה ותכונה יפה וקרוב לו כתור האדם המעלה (דהי״א וז יז), ורוצה לומר כתואר ותכונת האדם המעלה:

בחרוזים. הם אבנים טובות ומרגליות נקובות מחוברות בחוט, ובדברי רז״ל מחרוזות של דגים (ב״מ כא.):

משל:נאוו. והנה נדמית כסוסי שלמה שהם מקושטים בתכשיטין, וכן נתנו תורי זהב על לחייך וחרוזי פנינים על צוארך כאשר יעניקו לסוסי המלך:

מליצה:נאוו. אבל ע"י שהיתה אסורה במרכבת שלמה, ר"ל ע"י שהרכבת בגויתו את מקושטת בתכשיטין אשר בם יקשטו סוסי המלך תורים על לחייך וחרוזי פנינים על צוארך, מה שלא היה לך בהיותך אצלי. ר"ל כי הנפש טרם התקשרה בגויה לא היתה משגת שום דבר ממשיגי הגשם איכות וכמות זמן ומקום וכל תנאי הגשם ומשיגיו, כי השכל המופשט מחומר ישיג הדברים כמו שהם בעצמם מופשטים מן הזמן והמקום והמקרים שהם תנאי השכל הנקשר בגויה, אבל ע"י שירדה אל הגויה ונקשרה במרכבת החומר נעשה בה שינוי גדול שתקבל השגותיה דרך מסך החומר ודרך חלונות החושים ועי"כ השגותיה הם בדרך הדרגה, והוא, א) שתחלה יפשיט השכל מושגים מן התמונות הגשמיות אשר יראה בעיניו, ולכל דבר בשם יקרא עד שכלל הדבור שבעבור זה תכונה נפש הדברית הם מושגים מופשטים מן המוחשים כידוע בחכמת ההגיון, ובהיותה במקורה טרם נכלאה בגויה לא ידעה כלל מן הדבור ההסכמיי אשר ידבר האדם וחי שהשכלים הנפרדים ישיגו הכל בדרך שכל ולא ישתמשו בהדבורים שבהם יציינו הנפשות הנתלות בחומר מושגיהן. ועז"א נאוו לחייך בתורים הלחי מציין את הדבור, ר"ל הלחיים המדברים נאוו בתורים [התור הוא הציון המוחשי מלשון ראש תור משתתף עם תואר] ר"ל שעתה יש לך דבורים נלקחות מן הציונים המוחשים הנקראים בשמות שונים שבהם תנוע הלחי לגלות בם מושגיך. (זאת שנית) שתחילה בהיותה במרום השיגה השגה פתאומית לדעת מושכליה בהשגה פשוטה בלא הדרגה ובלא זמן ועיון ודרישה, ואחר שהתרכבה בגויה השגותיה הולכים לאט לאט בהדרגה, שתחלה תבנה משפטים מן המושגים ע"י שתרכיב המושגים זה לזה בדרך חיוב או שלילה, למשל התפוח הוא אדום. התפוח אינו שחור, או בדרך חיוב או נמנע או אפשר ויתר הדרכים וההרכבות שירכיב השכל הנודעים בחכמת ההגיון ואח"כ תחבר המשפטים זה לזה ותבנה מהם היקשים אח"כ תבנה מן ההיקישים היקשים אחרים והם חוקים קבועים ומוכרחים לנפש הנקשרת בחומר בהשכלתה ועיונה לא להנפש המופשטת מן החומר כנודע בחכמת מה שאחר הטבע: ועז"א צוארך בחרוזים הצואר מציין מוצא הקול שהיא פנימי יותר מן הדבור ומציין דרכי השכלת הנפש בעיון הם נאוו בחרוזים שחורזים פנינים רבים א' אל א' ע"י החוט המחבר וחורז אותם, כן תחרוז משפט אל משפט היקש אל היקש:

נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים:

רוצה בזה שהיא נאותה לקבל הקשוט והעד ומוכנת אליו תכלית ההכנה. ואמר לחייך וצוארך לפי שהם המקומות אשר מדרכם שישימו בהם אלו הקשוטים בארץ ההיא: