וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לַֽעֲבָדָיו֙ הַנִּצָּבִ֣ים עָלָ֔יו שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֣י יְמִינִ֑י גַּם־לְכֻלְּכֶ֗ם יִתֵּ֤ן בֶּן־יִשַׁי֙ שָׂד֣וֹת וּכְרָמִ֔ים לְכֻלְּכֶ֣ם יָשִׂ֔ים שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֥י מֵאֽוֹת׃

וַאֲמַר שָׁאוּל לְעַבְדוֹהִי דְקַיְמִין עֲלוֹהִי שְׁמָעוּ כְעַן בְּנֵי שִׁבְטָא דְבֵית בִּנְיָמִין אַף לְכֻלְכוֹן יִתֵּן בַּר יִשַׁי חַקְלִין וְכַרְמִין לְכֻלְכוֹן יְמַנֵי רַבָּנֵי אַלְפִין וְרַבָּנֵי מַאֲוָתָא:

בני ימיני. כי רוב עבדיו היו מבני שבטו:

גם לכלכם. רצה לומר: וכי אפשר שיתן שדות לכולכם, וכי מאין לו כל כך שדות, ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים: