רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11אחרי טהרתו. אֵין לִי אֶלָּא פוֹשֶׂה לְאַחַר הַפְּטוֹר, מִנַּיִן אַף בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי? תַּלְמוּד לוֹמַר פָּשֹׂה יִפְשֶׂה (ספרא):
מקור: ספריא · נחלת הכלל
וַיִּקְרָא י״ג · ל״ה
וְאִם־פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַחֲרֵ֖י טׇהֳרָתֽוֹ׃
במילים פשוטות
אם לאחר טהרתו פשה הנתק והתפשט בעור, חוזר דין הטומאה. רש״י מדייק מן הכפילות ״פשה יפשה״: מפסוק פשוט היה עולה רק שפשיון לאחר הפטור מטמא, ומניין שגם פשיון בסוף השבוע הראשון או השני מטמא? תלמוד לומר ״פשה יפשה״ - הכפילות מרבה את כל המצבים שבהם הנתק פושה. הפסוק מלמד עיקרון חשוב: גם אדם שכבר נטהר, אם הנתק חוזר ומתפשט, נעשה טמא שנית, והפשיון הוא סימן טומאה בכל שלב.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְאִם אוֹסָפָא יוֹסֵף נִתְקָא בְּמַשְׁכָּא בָּתַר דָכוּתֵהּ
מקור: ספריא · נחלת הכלל