וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא־יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא׃

הכהן רואה שהנתק פשה בעור, ובמצב זה אינו צריך אף לחפש אחר השיער הצהוב - האדם טמא. אבן עזרא מבאר ש״לא יבקר הכהן״ פירושו לא יחפש ולא יבדוק אחר השיער הצהוב, וזה קרוב ללשון הבדלה ובחינה, כמו ״לא יבקר בין טוב לרע״. החידוש בפסוק הוא שהפשיון לבדו מספיק לטמא, ואין צורך בסימן נוסף של שיער צהוב. משהתפשט הנתק, טומאתו ודאית ואין הכהן נזקק לבדיקות נוספות.