וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃

הכהן עושה את החטאת ומכפר על המיטהר מטומאתו, ואחר כך שוחט את העולה. אבן עזרא מבאר ש״את החטאת״ היא הכבשה, כתורת כל חטאת. חזקוני מוסיף שהחטאת היא הכבשה, וכבר הזכיר הכתוב קודם את מעשה האשם, ואילו העולה היא אחד משני הכבשים. סדר הקרבנות כאן משמעותי: תחילה החטאת המכפרת על הטומאה, ורק לאחריה העולה. הכפרה על המיטהר נעשית בשלבים, וכל קרבן ממלא את תפקידו בהשלמת טהרתו.