וַיִּקְרָא י״ח · י׳

עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָתְךָ֖ הֵֽנָּה׃ {ס}

במילים פשוטות

התורה אוסרת קרבה עם בת הבן ובת הבת, ומנמקת ״כי ערוותך הנה״. רש״י מבאר שהכתוב מדבר בבתו מאונסתו, ואילו בתו ובת בתו מאשתו נלמדות ממקום אחר, מן ״ערוות אישה ובתה״. חזקוני אף הוא מבאר שאיסור הבת עצמה נלמד בגזרה שווה ״הנה הנה״ מן הפסוק בשאר הבא ממנה. הביטוי ״כי ערוותך הנה״ מדגיש שהצאצאים הם המשך של האדם עצמו, ולכן הקרבה אליהם אסורה. כך משלימה התורה את איסורי הדורות שאחרי האדם - נכדותיו - ומראה שקדושת המשפחה חלה גם כלפי מטה, אל הדורות הבאים, ולא רק כלפי מעלה.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ערות בת בנך וגו'. בְּבִתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּבִתּוֹ וּבַת בִּתּוֹ מֵאִשְׁתּוֹ אָנוּ לְמֵדִין מֵ"עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ", שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן "לֹא תְגַלֵּה", בֵּין שֶׁהִיא מִמֶּנּוּ וּבֵין שֶׁהִיא מֵאִישׁ אַחֵר (שם כב):

ערות בת בנך. קַל וָחֹמֶר לְבִתְּךָ, אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין, לְמָדוּהָ מִגְּזֵרָה שָׁוָה בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (דף ג'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עֶרְיַת בַּת בְּרָךְ אוֹ בַת בְּרַתָּךְ לָא תְגַלֵי עֶרְיַתְהֶן אֲרֵי עֶרְיְתָךְ אִנוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ערות בת בנך או בת בתך וגו׳‎ בתו מנין אתיא הנה הנה כתיב הכא בשאר הבא ממנה ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא ואף בשאר הבא ממנו כתיב הכא ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה מה הנה דשאר הבא ממנה הזהיר על בתה ובת בנה אף הנה דשאר הבא ממנו הזהיר על בתו ובת בתו כו׳‎ פרק אלו הן הנשרפין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל