וַיִּקְרָא כ״א · י״ד

אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכהן הגדול לא ייקח אלמנה, גרושה, חללה או זונה, אלא בתולה מעמו. רש״י מבאר ש״חללה״ היא שנולדה מפסולי כהונה. אבן עזרא מבאר ש״אלמנה וגרושה״ הן כלל, בין מכהן בין מישראל, וש״חללה זנה״ חסרה וי״ו החיבור. עוד הוא מבאר שהוספת ״כי אם בתולה״ ואזכור ״מעמיו״ באים ללמד שהבתולה השבויה והמתגיירת אסורה לו. הפסוק מפרט את הנשים האסורות על הכהן הגדול, ומדגיש שעליו לשאת בתולה מבנות ישראל דווקא. ההגבלות המחמירות על הכהן הגדול, יותר משאר הכהנים, נובעות ממעמדו המקודש ביותר. התורה שומרת בכך על טהרת ייחוסו ועל כבוד מעמדו, ומבחינה בינו לבין כהן הדיוט שהותר לו לשאת אלמנה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וחללה. שֶׁנּוֹלְדָה מִפְּסוּלֵי כְהֻנָּה (קידושין ע"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַרְמְלָא וּמְתָרְכָא וְחַלִילָא מַטְעֲיָא יָת אִלֵין לָא יִסָב אֱלָהֵין בְּתֻלְתָּא מֵעַמֵהּ יִסַב אִתְּתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

אלמנה וגרושה. כלל מכהן או מישראל:

וחללה זנה. חסר וי״ו הדבק כמו שמש ירח עמד זבולה:

וטעם להוסיף כי אם בתולה. להזכיר עמיו כי הבתולה השבויה והמתייהדת אסורה לו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אלמנה וגרושה יאמר אלמנה מה ת״‎ל וגרושה הייתי אומר ומה אלמנה שהיא מותרת לכ״‎ה אסורה לכ״‎ג גרושה שהיא אסורה לכ״‎ה אינו דין שתהא אסורה לכ״‎ג אלא אילו כן הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכ״‎ה זרעו של כה״‎ג ממנה חולין אבל גרושה שהיא אסורה לכ״‎ה זרעו של כ״‎ג ממנה ממזר ת״‎ל גרושה ולא יחלל, חולין הוא עושה ממזרים אינו עושה. או אלו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכ״‎ה זרעו של כ״‎ג ממנה חולין אבל אלמנה שהיא מותרת לכ״‎ה זרעו של כהן גדול ממנה כשר ת״‎ל אלמנה ולא יחלל, גרושה ולא יחלל אלמנה להחמיר עליה גרושה להקל עליה.

וחללה זנה חסר וי״‎ו כמו שמש ירח עמד זבולה. וכפר אדמתו עמו.

את אלה לא יקח בגלוי.

כי אם בתולה הא בעולה בעשה ולאו הבא מכלל עשה, ואם תאמר מאי שנא מכי אם צלי אש דהוי לאו כדאמרינן אכלו נא לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום צלי אש והכא כי אם בתולה הוי עשה אלא י״‎ל דכי אם בתולה קאי איקח אשה דאבתריה קאי שהוא עשה אבל כי אם צלי אש קאי אלאו דלעיל שהרי אין אחריו עשה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל