אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃

וחללה. שֶׁנּוֹלְדָה מִפְּסוּלֵי כְהֻנָּה (קידושין ע"ז):

אַרְמְלָא וּמְתָרְכָא וְחַלִילָא מַטְעֲיָא יָת אִלֵין לָא יִסָב אֱלָהֵין בְּתֻלְתָּא מֵעַמֵהּ יִסַב אִתְּתָא

אלמנה וגרושה. כלל מכהן או מישראל:

וחללה זנה. חסר וי״ו הדבק כמו שמש ירח עמד זבולה:

וטעם להוסיף כי אם בתולה. להזכיר עמיו כי הבתולה השבויה והמתייהדת אסורה לו:

אלמנה וגרושה יאמר אלמנה מה ת״‎ל וגרושה הייתי אומר ומה אלמנה שהיא מותרת לכ״‎ה אסורה לכ״‎ג גרושה שהיא אסורה לכ״‎ה אינו דין שתהא אסורה לכ״‎ג אלא אילו כן הייתי אומר אלמנה שהיא מותרת לכ״‎ה זרעו של כה״‎ג ממנה חולין אבל גרושה שהיא אסורה לכ״‎ה זרעו של כ״‎ג ממנה ממזר ת״‎ל גרושה ולא יחלל, חולין הוא עושה ממזרים אינו עושה. או אלו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שהיא אסורה לכ״‎ה זרעו של כ״‎ג ממנה חולין אבל אלמנה שהיא מותרת לכ״‎ה זרעו של כהן גדול ממנה כשר ת״‎ל אלמנה ולא יחלל, גרושה ולא יחלל אלמנה להחמיר עליה גרושה להקל עליה.

וחללה זנה חסר וי״‎ו כמו שמש ירח עמד זבולה. וכפר אדמתו עמו.

את אלה לא יקח בגלוי.

כי אם בתולה הא בעולה בעשה ולאו הבא מכלל עשה, ואם תאמר מאי שנא מכי אם צלי אש דהוי לאו כדאמרינן אכלו נא לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום צלי אש והכא כי אם בתולה הוי עשה אלא י״‎ל דכי אם בתולה קאי איקח אשה דאבתריה קאי שהוא עשה אבל כי אם צלי אש קאי אלאו דלעיל שהרי אין אחריו עשה.