וְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ׃ {ס}

הכהן הגדול לא יחלל את זרעו בעמו, כי ה׳ מקדשו. רש״י מבאר שאם נשא אחת מן הפסולות, זרעו ממנה חלל ופסול מדין קדושת כהונה. אבן עזרא מבאר ש״לא יחלל זרעו״ מוסב על אלמנה וגרושה בסתר, שכן את כל אלה לא ייקח בגלוי, ומציין שלאחר שהזכיר את קדושת הכהנים החל להזכיר את המומים. הפסוק מסביר את טעם ההגבלות שקדמו: נישואין עם אישה אסורה פוגמים בייחוס הזרע ומחללים אותו מקדושת הכהונה. חתימת ״כי אני ה׳ מקדשו״ מדגישה שקדושת הכהן ניתנה לו מאת ה׳, ולכן עליו לשמור עליה גם עבור זרעו. בכך חותמת התורה את דיני הנישואין של הכהן, ועוברת לדון בפסולי המומים.