קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י יְהֹוָ֜ה לֶ֧חֶם אֱלֹהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ׃

הכהנים יהיו קדושים לאלוהיהם ולא יחללו את שם ה׳, כי הם מקריבים את אישי ה׳ לחם אלוהיהם, והיו קודש. רש״י מבאר ש״קדשים יהיו״ מלמד שבית דין מקדשים אותם על כורחם בכך, כלומר כופים עליהם את שמירת דיני הקדושה. אבן עזרא מבאר ש״ולא יחללו שם אלהיהם״ מתפרש על ידי המשך הפסוק ״כי את אשי ה׳״, שהקרבתם לה׳ מחייבת אותם בקדושה יתרה. הפסוק מנמק את דיני קדושת הכהנים: מאחר שהם המקריבים את קרבנות ה׳, עליהם לשמור על קדושה ולא לחלל את שם ה׳. עבודתם במקדש מעניקה להם מעמד מקודש, ומחייבת אותם לנהוג בהתאם, מתוך אחריות לכבוד שמים ולטהרת העבודה.